מהדורה חדשה לספרו החשוב והמצוין של עמית נויפלד שראה אור ב-2018 בהוצאה עצמית - עכשיו בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
כיצד תפסה העבודה מקום כה מרכזי בחיי האדם? מדוע "איזון עבודה-חיים" הוא הדבר האחרון שאנחנו רוצים? מה הבעיה עם המושג "רמת חיים", והאופן שבו אנחנו מודדים אותו? כיצד הצליחה תעשיית המזון להפוך את כל האוכל שלנו ל"מהיר"? מדוע אנחנו חוזרים מותשים גם מחופשות?
היסטוריה של מהירות – מדריך פילוסופי ומעשי להאטה מעורר דיון בהשלכות הכלכליות, הרגשיות והחברתיות של קצב החיים המהיר. זהו מדריך מעשי להאטת החיים, שמסייע להוריד הילוך, מציע דרכים ליהנות יותר מהמזון, מהעבודה ומשעות הפנאי, ומקדם יצירה של קשרים משמעותיים עם המשפחה, החברים, הסביבה והקהילה בה אנו חיים.
זהו ספרו הראשון של עמית נויפלד, מייסד ועורך אתר תנועת ההאטה בישראל, המזכיר לנו שלא פעם, השינויים הגדולים ביותר מתחילים בהחלטה לעשות פחות, או אפילו כלום. זה אולי נשמע מוזר, אבל גם רוזה פארקס שינתה את העולם בלי לקום מהכיסא.
הקדמת המחבר למהדורה החדשה
בבוקר שמשי בחודש נובמבר 2018 עצרה משאית קטנה מול ביתנו ופרקה מתוכה אלף עותקים ראשונים של הספר 'היסטוריה של מהירות', שהונחו אחר כבוד בדירה שלנו. נועה ואני עשינו את הדבר ההגיוני היחיד בסיטואציה שנוצרה: פתחנו בקבוק טקילה, מזגנו מנה הגונה (בשעה עשר בבוקר), ושאלנו את עצמנו על מה לעזאזל חשבנו. הספר יצא בהוצאה עצמית, ללא קמפיין מימון המונים וללא פרסום או הזמנה לרכישה מוקדמת של עותקים. ייתכן מאוד, חשבנו לעצמנו, שאנחנו עומדים לבלות את שארית חיינו עם אלף עותקים בסלון.
במובן מסוים, זה בדיוק מה שקרה. בכל פעם שערימת הספרים הצטמקה, הזמנו מבית הדפוס אלף עותקים נוספים. טפט הספרים הצהוב הפך לחלק בלתי נפרד מהחיים.
בארבע השנים שחלפו מאז שהספר ראה אור נשאלתי לא אחת מה הייתי משנה בו, מה הייתי כותב אחרת אילו יצא היום. התשובה שלי היא תמיד אותה תשובה: לא הייתי משנה דבר. הרעיונות שמופיעים בו רלוונטיים ותקפים היום בדיוק כפי שהיו לפני ארבע שנים, ואולי אפילו יותר. אני מאמין שהיום הם כמעט הכרחיים.
בביקורת שהתפרסמה במוסף הספרים של 'הארץ' לאחר צאת הספר כתב בועז יזרעאלי: "חרף החשיבות הבוערת של נושאי הספר, יש איזו צניעות רוגעת בנימת הדיבור שלו, ואין בו כל נזפנות וזעם קדוש (גם אם לדעתי יש רעיונות, כמו אלה שבספר, שבהחלט מצדיקים מידה של זעם קדוש)". בדיעבד, אני נוטה להסכים עם הכותב. בשנים שחלפו מאז, העולם חווה שני אירועים בעצימות גבוהה. הראשון מתפרץ - מגפת הקורונה; השני מתגלגל (אך מתעצם) - משבר האקלים. אלה שכנעו אותי שאכן יש רעיונות שמצדיקים זעם קדוש, ואולי אף מידה של נזפנות. הדבר היחיד, לפיכך, שהיה משתנה אילו הספר היה מתפרסם היום, הוא הנימה והטון; ייתכן שהייתי כותב יותר בבהילות. מצד שני, אילו הייתי עושה זאת, סביר להניח שלא היה לו קהל רב, ושורות אלו לא היו נכתבות היום.
אם כן, אני מנצל את הבמה של הקדמת המחבר כדי להתייחס לשני האירועים שהוזכרו, וגם כדי לנסות לנטרל התנגדויות מיידיות (וטבעיות) לרעיונות ההאטה, התנגדויות שבהן נתקלתי בשנים האחרונות.
