'הגנה על זכויות האישה', מאת מרי וולסטונקרפט, הוא חיבור חלוצי במלוא מובן המילה. טקסט מכונן זה של הפמיניזם, שפורסם ב-1792, הוא כתב אישום נוקב כנגד שעבודו החברתי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי של המין הנשי. בספר מותחת וולסטונקרפט ביקורת חריפה על החברה בת־זמנה, הגוזרת על הנשים לחיות כבנות-לוויה, ללא חירות וללא כבוד. מצב דברים זה, לדבריה, אינו "טבעי" בשום אופן – כפי שגורסים אלה המבקשים להנציחו – אלא תוצאה של אפליה מתמשכת ושל מאמץ להותיר את בנות המין הנשי בנחשלותן הרוחנית והמוסרית. כדי לתקן עוול זה, גורסת וולסטונקרפט, יש לאפשר לנשים לזכות בחינוך ובהשכלה זהים לאלה של הגברים; רק כך תוכלנה לממש את הפוטנציאל הטמון בהן כבריות תבוניות ריבוניות ולהשתתף בכל הפעילויות הציבוריות והתרבותיות כאזרחיות שוות־זכויות.
לקורא העברי מוגשת כאן המהדורה הביקורתית הראשונה בעברית של הגנה על זכויות האישה, בתרגומה של ליה נירגד. כותבת המבוא, ד״ר שרון הלוי, היא היסטוריונית העומדת בראש התכנית לתואר שני בלימודי נשים ומגדר באוניברסיטת חיפה. עיקר מחקרה עוסק בהיסטוריה של זהויות, ביחסים בין נשים למדינה, ובתפקידן הציבורי והפוליטי של רעיות.
"אדוני, לאחר שקראתי בהנאה רבה את הקונטרס שפרסמת באחרונה אני מקדישה לך ספר זה, במטרה לעודד אותך לשקול בכובד ראש את הטענות ששטחתי כאן בדבר זכויותיה של האישה והחינוך בכלל, ולבחון מחדש את הנושא; ואת הקריאה הזאת אני משמיעה בתקיפות בשם האנושות כולה; כי טיעוניי, אדוני, מוצגים ברוח חסרת פניות: לא למעני אני טוענת, אלא למען בנות־מיני. זה מכבר אני רואה בעצמאות את הברכה הגדולה בחיים, בסיס לכל מידה טובה; ולעולם אצמצם את צרכיי כדי להבטיח לעצמי עצמאות זו — גם אם איאלץ לחיות בשממה."
