אגדת אסטריד ספורה של אסטריד לינדגרן

שהם סמיט

תיאור

אסטריד לינדגרן היא אחת הסופרות האהובות ביותר בעולם כולו, וגם בישראל. ספריה, בהם בילבי, האחים לב ארי ומדיקן, נחשבים לקלסיקה של ספרות הילדים של המערב (ורבים מהם נמצאים ממש כאן, במגדלור).

 

הסופרת אהובת המגדלור, שהם סמיט, החליטה לכתוב עבור הילדות והילדים ביוגרפיה של לינדגרן, ועשתה זאת בדרך מיוחדת ומקורית, כאשר את הטקסט מלווים איורים של סשה נאומוב. למעשה, אומרת שהם סמיט, "זו ביוגרפיה על חייה ויצירתה של אסטריד לינדגרן גם למבוגרים שלא מפחדים מניקוד ולכותבים. כי בעצם, זהו ספר על כתיבה". 

 

כך כותבת סמיט בפתיחת ספרה:

הַסֵּפֶר הַזֶּה, כַּמּוּבָן, אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת תַּחְלִיף לַסִּפְרוּת שֶׁל אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן. הֶחָפֵץ לְהַכִּיר אֶת אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה, אֵין לוֹ אֶלָּא לִטֹּל אֶת סְפָרֶיהָ וְלִקְרֹא, כִּי כָּל סוֹפֵר, בֵּין כְּשֶׁהוּא כּוֹתֵב עַל אֲחֵרִים, וּבֵין כְּשֶׁהוּא נוֹטֵעַ אֶת עֲלִילוֹתָיו בִּמְחוֹזוֹת דִּמְיוֹנִיִּים, כּוֹתֵב בַּמִּדָּה רַבָּה אֶת עַצְמוֹ, אֶת חַיָּיו וְאֶת הַשְׁקָפוֹתָיו. וּמִתּוֹךְ הַמִּלִּים הוּא כְּאִלּוּ מִתְעוֹרֵר לְחַיִּים - בְּסִגְנוֹן הַדִּבּוּר, בַּלָּשׁוֹן, בַּהוּמוֹר, בַּהֲלַךְ הָרוּחַ הַמְּסֻיָּם שֶׁשָּׁרָה עָלָיו בְּרֶגַע הַכְּתִיבָה.

אֲשֶׁר לַהֲלַךְ הָרוּחַ שֶׁשָּׁרָה עָלַי, נִסִּיתִי לִצְעֹד, בַּדֶּרֶךְ הַבִּילְבִּית, רֶגֶל אַחַת עַל הַמִּדְרָכָה וְהַשְּׁנִיָּה עַל הַכְּבִישׁ (אִם תִּרְצוּ, הַנָּתִיב הָאֶחָד מֵהֶם הוּא צִיר חַיֶּיהָּ שֶׁל אַסְטְרִיד לִינְדְגְרֶן, וְהַשֵּׁנִי –  צִיר הַסִּפְרוּת); לָתֵת לְאַסְטְרִיד לְדַבֵּר בְּעַד עַצְמָהּ, בְּמִלּוֹתֶיהָ שֶׁלָּהּ (לֹא רַק בַּצִּטּוּטִים הַיְּשִׁירִים), לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כְּבִמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל וּלְהַרְהֵר לֹא רַק בְּמָה שֶׁהָיָה, אֶלָּא גַּם בְּמָה שֶׁלֹּא הָיָה (כִּי כָּל סִפּוּר הוּא גַּם מָה שֶׁלֹּא קָרָה), וּבְמָה שֶׁהָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת.

 

עוד מספרי שהם סמיט ובתרגומה במגדלור

 

 

מתוך הספר

פרק מהספר, הָאֹמֶץ לִכְתֹּב:

גַּם כְּתִיבָה דּוֹרֶשֶׁת, לְעִתִּים, אֹמֶץ. גַּם כְּתִיבָה, לְעִתִּים, הִיא קְפִיצָה מִצּוּק. 
"הָאַחִים לֵב-אֲרִי" הוּא קְפִיצָה מִצּוּק. 
מִי שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לֹא יוּכַל שֶׁלֹּא לַחְשֹׁב עַל הַמָּוֶת וְעַל הַחַיִּים, עַל הַטּוֹב וְעַל הָרַע. מִי שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסֵּפֶר מִסְתַּכֵּן: הוּא עָלוּל לְגַלּוֹת כִּי גַּם הוּא אֵינוֹ טוֹב כְּפִי שֶׁחָשַׁב. הוּא עָלוּל לְגַלּוֹת כִּי גַּם הוּא חֲתִיכַת לִכְלוּךְ.
לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, בִּימֵי מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה, כָּתְבָה אַסְטְרִיד בְּיוֹמָנָהּ: גֶּרְמַנְיָה הִיא מִפְלֶצֶת מְרֻשַּׁעַת.
זֶה לֹא הָיָה הַרְבֵּה. זֶה הָיָה יוֹתֵר טוֹב מִכְּלוּם. וַעֲדַיִן, יִתָּכֵן שֶׁגַּם אַסְטְרִיד, אֶזְרָחִית שְׁבֶדְיָה, שֶׁהִמְשִׁיכָה בְּחַיֶּיהָּ הַשְּׁלֵוִים בְּעֵת שֶׁמִּילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים נֶהֶרְגוּ, הִרְגִּישָׁה כְּמוֹ חֲתִיכַת לִכְלוּךְ.
כָּעֵת כָּתְבָה אַסְטְרִיד סֵפֶר, וְהַסֵּפֶר יָצָא לָאוֹר. אֶת הַסֵּפֶר יִקְרְאוּ רַבִּים, וְלַמִּלִּים תִּהְיֶה הַשְׁפָּעָה. יְלָדִים יִקְרְאוּ אֶת הַמִּלִּים שֶׁנָּתְנָה בְּפִי יוֹנָתָן וְיֵדְעוּ: לֹא דַּי לִרְחֹק מִן הָרֹעַ. בָּרֹעַ וּבָרֶשַׁע יֵשׁ לְהִלָּחֵם. וּלְהִלָּחֵם אֶפְשָׁר בְּכָל מִינֵי דְּרָכִים – לֹא רַק בְּאֶמְצָעוּת הֶרֶג וְאַלִּימוּת. 
גַּם כְּתִיבָה הִיא דֶּרֶךְ לְהִלָּחֵם בָּרֹעַ.
וּכְמוֹ בַּמִּלְחָמָה, גַּם הַכְּתִיבָה עֲלוּלָה לִהְיוֹת מְסֻכֶּנֶת.
בְּגֶרְמַנְיָה, בִּימֵי הַמִּלְחָמָה, הָיוּ סוֹפְרִים שֶׁשִּׁלְּמוּ בְּחַיֵּיהֶם עַל הַדְּבָרִים שֶׁכָּתְבוּ . גַּם בְּעִתּוֹת שָׁלוֹם סוֹפְרִים נִפְגָּעִים לִפְעָמִים בְּשֶׁל מָה שֶׁכָּתְבוּ.
סוֹפְרִים טוֹבִים מַצִּיבִים לָאֲנָשִׁים מַרְאָה מוּל עֵינֵיהֶם, אֲבָל אֲנָשִׁים רַבִּים אֵינָם רוֹצִים לְהַבִּיט בַּמַּרְאָה, וְאֵינָם רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת חֻלְשׁוֹתֵיהֶם, אֶת כִּעוּרָם; וְאֵינָם רוֹצִים שֶׁיַּזְכִּירוּ לָהֶם – וּבֶטַח שֶׁלֹּא לְיַלְדֵיהֶם – אֶת הַמָּוֶת.
אַסְטְרִיד, בְּ"הָאַחִים לֵב-אֲרִי", עָשְׂתָה אֶת כָּל אֵלֶּה, וְהַדָּבָר לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי רַבִּים. 
אֲבָל רַבִּים אֲחֵרִים הָיוּ מְלֵאֵי הַעֲרָכָה לאַסְטְרִיד, הַסּוֹפֶרֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁהֵעֵזָּה לִקְפֹּץ מִצּוּק שֶׁאַךְ בּוֹדְדִים קָפְצוּ מִמֶּנּוּ. הָיוּ בֵּינֵיהֶם אֲפִלּוּ כָּאֵלֶּה שֶׁקָּרְאוּ לְהַעֲנִיק לָהּ אֶת הַפְּרָס הֶחָשׁוּב מִכֻּלָּם - פְּרַס נוֹבֶּל.
וְיֶלֶד קָטָן אֶחָד כָּתַב לָהּ: עַכְשָׁו אֲנִי כְּבָר לֹא מְפַחֵד לָמוּת.