בשנה שבה מתפרסם ספר חדש של מישל וולבק, העולם צריך לעצור את נשימתו. או לפחות, הנשימה שלי נעצרת. העולם אוהב לשנוא את וולבק. מה לא נאמר על הסופר/פילוסוף/הוגה דעות/מהפכן וכו' שבעיקר אוהב לשנוא - מהגרים, נשים ובעצם את מי ואת מה לא? אבל הפעם - בספר כמעט מושלם - וולבק יוצא מהשבלוניות שבה הואשם לא פעם, ואנחנו נחשפים לראשונה לצד הפגיע של הסופר הצרפתי. התוצאה לא פחות ממרגשת. הפעם, תנו לו צ'אנס.