חנה ארנדט

תיאור

חנה ארנדט (Hannah Arendt 1975-1906) הייתה פובליציסטית והוגת דעות יהודייה ילידת גרמניה. לכתביה נודעה חשיבות גדולה להתפתחות הפילוסופיה הפוליטית. היא עצמה דחתה את השימוש במושג פילוסופיה פוליטית, סרבה להיקרא פילוסופית, והעדיפה לשייך את פרסומיה לתחומים של תאוריה פוליטית והיסטוריה של הרעיונות.

 

ארנדט נולדה בהנובר, גרמניה, וקיבלה תואר דוקטור בפילוסופיה ב-1928. בעקבות רדיפתם של היהודים בגרמניה הנאצית ותקופת מעצר קצרה בשנת 1933, היא היגרה מגרמניה לצרפת. במהלך שהותה בצרפת היא הייתה מקורבת לחוגים ציוניים ולאנשי רוח יהודים ואף עבדה בפריז זמן מה במשרדי ההסתדרות הציונית. בשנת 1937 נשללה אזרחותה הגרמנית. ב-1941 הגיעה לניו יורק שם קיבלה לבסוף אזרחות של ארצות הברית בשנת 1951. בניו יורק היא עבדה כעיתונאית וכמרצה בקולג'. היא לימדה באוניברסיטאות ברקלי, שיקאגו ופרינסטון, והייתה פרופסור למחשבה פוליטית באוניברסיטת ניו-סקול שבניו יורק.

 

הגותה של ארנדט מייצגת את מושג הפלורליזם בתחום הפוליטי. לפי מושג זה, קיים פוטנציאל לחירות ולשוויון בין בני האדם, וחשוב לאמץ את נקודת מבטו של הזולת. לפי הגותה, בהתארגנויות פוליטיות ראוי שישתתפו ברמה הקונקרטית יותר אישים המסוגלים לכך והרוצים בכך. בשל תפיסה זו הייתה ארנדט ביקורתית ביחס לדמוקרטיה הייצוגית, והעדיפה צורות שלטון של מועצות או של דמוקרטיה ישירה. במאמריה בנושאי חינוך, ביטלה את גישת החינוך החופשי ואת רעיונות שוויון זכויות לילדים, וטענה כי יש צורך להחזיר את הסמכות למרכז העשייה החינוכית, להעמיד את הילד על מקומו ההיררכי על ידי הטלת מרות וסמכותיות.

 

בזכות מחשבתה העצמאית, התאוריה שלה על הטוטליטריזם והגותה האקזיסטנציאליסטית, בולט שמהּ בשיח בן ימינו. על אף הסתייגותה מהכינוי "פילוסופית", ניכר בכתביה של ארנדט עימות רעיוני עם רבים מהפילוסופים בני כל התקופות, כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו, קאנט, מרטין היידגר וקרל יאספרס, וכן עם נציגים בולטים של הפילוסופיה הפוליטית בעת החדשה כדוגמת מקיאוולי ומונטסקייה. ארנדט ביססה את כתביה על מסמכים פילוסופיים, פוליטיים והיסטוריים, וכן על ביוגרפיות ויצירות ספרותיות. דרך הפרשנות שלה לטקסטים, שהושפעה בחלקה מהיידגר, עזרה למצב אותה כהוגת דעות עצמאית במרחב שבין התחומים האקדמיים השונים.

 

זמן לא רב אחרי מותה, הפכה ארנדט לאייקון תרבותי בגרמניה, וזכתה להערצת-המונים. היא הונצחה בדרכים רבות כגון: יצירת בולים עם דיוקנה, קריאת רחובות והקמת אגודות על שמה. הנצחת שמה באופנים רבים אלו מהווה סממן חיצוני להתעניינות הרבה במשנתה.  

 

ספרה יסודות הטוטליטריות וקובץ של כתבים יהודיים פרי עטה ראו אור בסדרת קו אדום בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

פילוסופיה | ביקורת

ספרים מאת חנה ארנדט