ספרון בכריכה קשה ובו רישומי תל אביב מהשנים 2020-2015 של המעצב הגרפי, האמן, האוצר, האספן וחתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 2002 דוד טרטקובר, שהגדיר מחדש את שפת העיצוב הישראלי. הרישומים, שנעשו בפנקס מולסקין שחור בפורמט כיס, מודפסים בגודל 1:1.
כותבת בספר האוצרת וחוקרת האמנות הישראלית טלי תמיר:
האמן והמעצב דוד טרטקובר גדל ובגר בירושלים, ואינו מפסיק לרשום את תל-אביב, שבה הוא מתגורר יותר מחמישים שנה. פנקס מולסקין שחור, בפורמט כיס, ומרקר שחור דק הם לחם חוקו כאדם רושם, אשר מובל על ידי העין וקולט, במבט אחד, שפע אין-סופי של צורות משתנות, ואלה מתורגמות היישר אל היד המגיבה.
"רשום מהר, בנגיעות קלות בספר הסקיצות שלך, שצריך תמיד להיות איתך", ממליץ לאונרדו לצייר הצעיר בספרו על הציור (1632), "וכשפנקס אחד מתמלא - קח לך אחד אחר..." כך גם טרטקובר, בשרשרת ארוכה של פנקסים שהחליפו זה את זה, התמלאו במשך השנים וחגגו את כתב היד האישי שלו: קו שחור מהיר והחלטי, לא מתייפייף ולא מתחנחן, מדייק עוביים משתנים, עוקב בזריזות אחרי מקצבים מתחלפים, שולט בצפיפויות ובאזורי הריק והלובן. צמרות עצים פוגשות סבך קווי של עלוות שיחים: קונטורים רכים של בתי אבן ישנים נוגעים בקווים הישרים של בנייני הבאוהאוס, המתחלפים בשלדי המגדלים האנכיים. חוטי חשמל חוצים פנסים, תמרורים ומנופים, משלימים את הכאוס העירוני.
המבט של טרטקובר רעב לעיר, מתחקה אחריה, עוקב אחרי השינויים התמידיים שלה, מתקרב אל הפרטים ומתרחק לזווית פנורמית: מבט המכיר את העיר מבפנים ומארגן אותה מחדש על הדף כמפגש דחוס וחי של צורות וקווים. אזורי הרישום שלו הם בעיקר נווה צדק - שכונת מגוריו עד לאחרונה - והרחובות הסמוכים לה בדרום העיר, בואכה אלנבי ושדרות רוטשילד. הוא אינו רושם עיר זרה, אלא מחוזות אינטימיים, המוכרים לו היטב וסובבים אותו בכל יום.
מתוך מסורת ארוכה של רשמים עירוניים טרטקובר יושב בתל-אביב של שנות האלפיים על ספסל בצל העץ, מניח לצידו את ספל האספרסו ורושם בפנקסו הקטן את העיר הנפרסת מולו, זזה, משתנה, עיר ללא הפסקה. מדף לדף הוא מתגלה במיטבו: רשם משוחרר, מתבונן ומגיב, לוכד את הזמן ואת החיים.
