פרח נדיר פרח ביער, ואנשים לא הצליחו להסכים על צבעו. כל אחד מהם ראה אותו בצבע אחר. כך פרצה המלחמה. רק ילדה קטנה ידעה להראות את האמת. האם יקשיבו לה?
עיבוד מודרני למשל "העיוורים והפיל" מהודו העתיקה, פרי עטה של המשוררת והסופרת אמריקאית קיטִי אוֹ'מִירָה, המוגש בפשטות צבעונית באיוריו היפהפיים של הצייר והסופר קְווִים טוֹרֶס שחי בברצלונה.
בתרגומה של לאה נאור, זוכת עיטור אנדרסן לתרגומי מופת, המילים הופכות לשיר מתנגן שמעורר שאלות: האם אנחנו באמת מקשיבים? האם נוכל לראות צבעים שונים מהצבע שלנו? האם אנחנו מוכנים לחגוג גם את הדומה וגם את השונה בינינו?
