"סיפור שהוא שיר הלל לאמנות, לדאגה כלפי האחר וליופיו של העולם [...] ילדים בגיל שנתיים יעקבו אחרי האיורים גם אם לא יבינו את הטקסט כולו, ואילו עבור ילדים מעל גיל שלוש, זוהי יצירת מופת מומלצת שאסור לפספס" - כך כותב שי רודין בבלוג קריאת חובה, ואנחנו מצטרפות להמלצה על שיר שמרפא דגים, המתורגם מצרפתית ומאויר להפליא.
הדג של ארתור גוסס. בעקבות עצתה של אמו, הוא יוצא למסע חיפוש אחר תשובה לשאלה "מה זה שיר?" מתוך אמונה שהתשובה שימצא תרפא את הדג שלו. בעלת המאפייה, הקנרי, סבא וסבתא, מחמוד הזקן - לכל אחד מהם יש תשובה אחרת לגמרי.
השאלה הקונקרטית והדחופה שלו מקבלת מענה מופשט, לירי ופואטי שלא תמיד מובן לו אבל חודר לנפשו והופך בסוף המסע לשיר שהוא כל כולו שלו. ארתור, ביחד עם הקורא/ת שמצטרפ/ת למסע, מבין שלפעמים אין תשובה פשוטה אחת ושמילים לא תמיד מצליחות לתאר דבר יחיד ומיוחד כמו שיר, או כמו הקשר שנרקם בין ילד לדג הזהב שלו.
"אִמָּא, אִמָּא, הַדָּג שֶׁלִּי עוֹמֵד לָמוּת!
בּוֹאִי מַהֵר, לֵאוֹן הַקָּטָן שֶׁלִּי,
הוּא עוֹמֵד לָמוּת מִשִּׁעֲמוּם".
אִמָּא הִסְתַּכְּלָה עַל אַרְתוּר.
הִיא עָצְמָה אֶת עֵינֶיהָ,
וְשׁוּב פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ…
וְאָז חִיְּכָה וְאָמְרָה:
"אִם כָּךְ, תֵּן לוֹ מַהֵר שִׁיר!"
"שִׁיר? שִׁיר? אֲבָל מָה זֶה
שִׁיר?"
