אליזבת אוסברינק, סופרת ועיתונאית שוודית, מראה בספרה 1947: סיפורה של השנה ששינתה את ההיסטוריה כיצד צצו בשנה גורלית זו ניצנים ראשונים לתופעות ולמגמות שמאפיינות את עולמנו כיום. מהפכת זכויות האדם החלה בשנה זו (בזכות אלינור רוזוולט), עתידה של פלשתינה-א"י הוכרע באו"ם (תוכנית החלוקה), התנועה הניאו-נאצית והאחים המוסלמים החלו לצבור כוח, ארגון ה-CIA הוקם, והסופרת סימון דה בובואר עמלה על ספרה פורץ הדרך המין השני.
בסדר כרונולוגי, על פי חודשים, אוסברינק מספרת לנו, חודש אחר חודש, את עלילות אותה השנה בקטעים קצרים ובדילוגים ממקום אחד בעולם למשנהו. ג'ורג' אורוול, בילי הולידיי, מיכאיל קלשניקוב, כריסטיאן דיור ועוד רבים ורבות אחרים מגלמים שחקנים מרכזיים בדרמה המסחררת שאוסברינק טווה, כשבלב הספר נמצא פרק על משפחתה של המחברת, שמעניק לספר גוון אישי נוגע ללב.
הזמן לא ממש זורם כמתוכנן. באחד בינואר 1947 מדווח עיתון ה"טיימס" שהבריטים לא יכולים לסמוך על השעונים שלהם. כדי להיות בטוחים לגמרי שהשעה הנגלית לעיניהם היא אכן השעה הנכונה, עליהם להאזין למשדרים מיוחדים של תחנת הרדיו של הבי־בי־סי, שמדווחים מהי השעה באמת. פעולתם של השעונים החשמליים אמנם משתבשת עקב הפסקות החשמל התכופות, אבל גם השעונים המכניים דורשים כִּוונוּן. אולי זה בגלל הקור. אולי הכול יסתדר בעתיד. במהלך המלחמה הוטלו קרוב לחמישים אלף טון פצצות על הממלכה המאוחדת של בריטניה. למעלה מארבעה מיליון וחצי בניינים ניזוקו. ערים קטנות באזורים הכפריים כמעט נמחקו כליל, כמו עיר הנמל הסקוטית שאף העניקה למתקפות האוויריות עליה כינוי המבוסס על שמה: קלַיידבּנק בּליץ.
