סיפוריהם של פסקי דין חשובים שעסקו במעמדן של נשים, הובלו על־ידי נשים או הושפעו מסיפור חייהן של הנשים שהיו מעורבות בהם בספרה של דפנה ברק־ארז, שופטת בית המשפט העליון מאז שנת 2012, שהיתה פרופסור מן המניין ודקאן הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב.
לאה שקדיאל, אליס מילר, ויקי שירן, רים אבו חנא, טל ואביטל ירוס־חקק – אלה לא רק שמות של תקדימים משפטיים, אלא שמות של נשים אמיתיות, שאירועים בחייהן הולידו פסקי דין של בית המשפט העליון, המתוארים בתקדימיות לצד סיפורים משפטיים של נשים נוספות, הנוגעים לכל תחומי החיים ומבַטאים לא רק את המורכבות של השאלות המשפטיות הנדונות בפסקי דין, אלא גם את המורכבות והגיוון של ציבור הנשים, מכל הגילאים והמגזרים, מרקעים שונים ומתפיסות עולם מגוונות.
מתוך ההקדמה: על נשים ותקדימים
נשים הן כיום חלק בלתי נפרד מעולם המשפט — כמתדיינות, כעדות, כעורכות דין וכשופטות. אבל בעבר, לא תמיד היו אלה פני הדברים. אכן, משפט שלמה המפורסם התנהל בין שתי נשים. אבל קשה לראות בסיפור הזה דוגמה אמיתית לפרקטיקה של נשים כבעלות דין לכל דבר ועניין. הסיפור, שנועד לתאר את גדולתו ואת חוכמתו של שלמה, משאיר את הנשים המתדיינות כדמויות שוליות, ואפילו שמן לא צוין בו, אלא רק תיאורן: "זונות". לא הן ולא הטענות שהציגו במשפט הותירו את רישומן והכריעו את הדין. הסיפור מאפיין אותן כאימהות וכמי שפועלות בשם רגשות — בין רגש קנאה לבין רגש אהבה. במרכז עומד, בלי ספק, התרגיל שהגה שלמה.
