ספרו האחרון של המוזיקאי, הזמר-יוצר והמשורר לאונרד כהן, אשר ראה אור באנגלית פחות משנתיים לאחר מותו בנובמבר 2016, וכולל מבחר נרחב מיומניו, שירים, קטעי פרוזה ואיורים, המספקים הצצה אל חייו ומחשבתו של אמן והוגה ייחודי.
בחודשים האחרונים של חייו, על אף מגבלות פיזיות חמורות, כהן בחר את החומרים שייכללו במהדורה האחרונה של שיריו. הלהבה מציג את הבחירות האלה בפורמט שלדעת עורכיו — הפרופסורים רוברט פאגֶן ואלכסנדרה פּלֶשוֹיאנוֹ — והמוציא לאור הקנדי שליווה אותו שנים רבות, משקף את כוונותיו של כהן, על בסיס כתב היד שהוא הרכיב, ועל בסיס בחירות סגנוניות שעשה בספרים קודמים.
"הלהבה מציג את המנעד המלא של הליריות של לאונרד כהן, מנשגבות מפוארת ועד להומור אפל", כתב בנו, אדם כהן. "לפרקים עצוב להכאיב, לפרקים מוזר להפליא, אלה יצירותיו של משורר ותמלילן שצלל לעומקן של השאלות האפלות ביותר שאנחנו שואלים את עצמנו וחזר כשהוא רוצה, משתוקק לעוד".
מתוך פתח הדבר לספר שכתב אדם כהן:
המהדורה הזו כוללת את עבודותיו האחרונות של אבי כמשורר. הלוואי שהיה רואה את הספר מגיע לקו הגמר, לא מפני שתחת ידיו היה רואה אור ספר טוב יותר — ממשי יותר ונדיב יותר ויפה יותר — או מפני שהיה דומה יותר לו ולאופן שבו הוא דמיין את הצעת ההגשה הזו מגיעה לקוראיו, מקרוב יותר, אלא משום שהספר החזיק אותו בחיים, עד נשימתו האחרונה, לבסוף. בתקופה הלא פשוטה שבה חיבר אותו, הוא היה שולח אימיילים מסוג "נא לא להפריע" למעטים בינינו שהיו מבקרים אותו בקביעות. הוא חידש את המחויבות שלו למדיטציה קשוחה כדי שיוכל להתמקד על אף הכאבים העזים מכמה שברי דחיסה ומהיחלשות כללית של הגוף. לעתים קרובות ציין בּפָנַי, שמתוך כל מִתווי האומנות וסגנונות החיים שחווה במשך חייו העשירים והמורכבים, הוא מצטער שלא דבק יותר, היה נאמן יותר, לתובנה שכתיבה היא נחמתו היחידה, ותכליתו האמיתית ביותר.
