סיפורם של הילדים קאלום ואיונה, שעוקבים אחר ציפורי שלך נדירות בחווה בסקוטלנד, בידיעה שיבוא היום שבו הן יעופו לאפריקה.
לעוף כמו אייריס הוא רומן שובה לב של ג'יל לואיס, המעמידה במרכזו את האהבה לטבע, הדאגה לבעלי החיים והאהבה לבני אדם באשר הם. זהו סיפור על חברות, עזרה לזולת ודבקות במטרה, על נדיבות, טוב לב ותקווה, ועל צער גדול של נער ונחישותו לקיים הבטחה.
"פעם בתקופה רואה אור בעברית ספר מתורגם מעולה, החריג מאוד בנוף הספרות המתורגמת... לעוף כמו אייריס הוא ספר כזה; יצירה מרגשת, כתובה היטב, שהדמויות והסיפור עצמו לא יעזבו את הקוראים והקוראות זמן רב לאחר שיסיימו את הספר." הפנקס
אני ראיתי אותה ראשון, נערה חיוורת וצנומה ששכבה על סלע שטוח מתחת לאשדים. היא רכנה קדימה ושלחה את ידה אל תוך בריכה עמוקה של מים רוגעים. סלילים של קצף נהר נצמדו לשולי שרווּליה המופשלים ולקצות שׂערה האדמוני הארוך שצף במים. היא התבוננה במשהו בין צללי הנהר הכהים.
רוֹבּ ויוּאַן עצרו לידי בקרחת היער, צמיגי אופניהם מחליקים על השביל הבוצי.
"על מה אתה מסתכל שם, קָאלוּם?" שאל רוֹבּ.
"יש מישהו למטה," אמרתי, "ילדה."
יואן הדף ענף אורן שהסתיר את הנהר מן העין. "מי זאת?"
"לא יודע," אמרתי. "אבל היא משוגעת. בטח קפוא שם לגמרי."
