תומס ה' אוגדן, מהפסיכואנליטיקאים החיים המשפיעים ביותר ואחד מהתיאורטיקנים החדשניים ביותר בדור הנוכחי של הפסיכואנליזה, מזמין אותנו לראות את הפסיכואנליזה מזווית חדשה – לא רק כמערכת תאורטית, אלא כחוויה חיה ודינמית המתרחשת בין אנליטיקאי למטופל.
בלגלות מחדש את הפסיכואנליזה מתבונן אוגדן בתהליכים פסיכואנליטיים מארבע נקודות מבט, הנובעות מנסיונו כקלינאי, כמדריך, כמורה וכקורא של כתבים פסיכואנליטיים, וממשיך בסדרת הקריאות הצמודות שלו ביצירת מופת פסיכואנליטיות ובתיאוריות של ביון, קליין, ויניקוט ואחרים.
אוגדן, המזוהה עם הגישה האינטרסובייקטיבית, מדגיש כי החוויה הפסיכואנליטית היא "דיבור שהוא חלימה" - תהליך יצירתי שבו האנליטיקאי והמטופל משתתפים יחדיו ביצירת משמעות חדשה – וחוקר את הדרך שבה גם כל הדרכה פסיכואנליטית וכל הוראת פסיכואנליזה הן ייחודיות לכל מודרך ולכל קבוצת למידה.
