סזורה מציג את אחד המושגים המרכזיים בתפיסתו של הפסיכואנליטיקאי הבריטי וילפרד ר' ביון, כפי שהוצג במאמר מקורי שפורסם בשנת 1977, המוגש כאן בתרגום חגית אהרוני ואבנר ברגשטיין, לצד הערות והארות מקיפות של המתרגמים, וכן שני פרקים שכתבו בהשראת המאמר, המעמיקים את ההבנה של מודל הסזורה ויישומיו.
פרויד השתמש במונח סזורה (Caesura) על מנת לתאר את המעבר שנוצר בעקבות הלידה בין הרחם לעולם החיצוני. ביון פיתח והרחיב את המושג, שעומד בבסיס החשיבה שלו, תוך הצבעה על מגוון מרחבים נפשיים ומציאותיים שבהם מתקיימות סזורות, היוצרות לטענתו ניתוק וחיבור, קטיעה והמשכיות, בו בזמן.
ביון פיתח תאוריה מהפכנית, הטוענת כי החשיבה היא תהליך רגשי, וכי הפרעות נפשיות הן בעצם הפרעות בתהליך החשיבה עצמו. המושג "סזורה" נועד לתאר את התהליכים הנפשיים המורכבים המתרחשים במהלך הטיפול הפסיכואנליטי - רגעי הפסקה וחתך שדרכם מתגלה התוכן הלא מודע. מודל הסזורה שמציג ביון בוחן את הרגעים שבהם מתבצעת "חיתוך" או הפסקה בנפש ובחשיבה – רגעים עליהם ניתן להסתכל כנקודות מפנה בתהליך הנפשי והטיפולי.
