האדם והטבע הגיונות וחלומות של קיצוני

מהדורה חדשה של האדם והטבע, יצירתו המרכזית של א. ד. גורדון, עליו כתב מרטין בובר: "אדם כגורדון נראה כאילו הוא מתהלך עם כוחות הטבע במישרין ולא באמצעות הצורות החברתיות. חזיון יקר המציאות הוא בתוכנו. וכשם שגורדון בלתי תלוי הוא לגבי החברה כן בלתי-תלוי הוא לגבי ההיסטוריה... יש שמתקרבים לו בזה, אבל אין אדם שהדביקו; לא מצאנו כמותו". 

האדם והטבע, יצירתו המרכזית של אהרן דוד גורדון, שנפטר ב-1922, נכתבה ברובה בעשור השני של המאה העשרים. זוהי יצירה פילוסופית מקורית, שיש בה תורת מוסר, אסתטיקה ופילוסופיה של הדת. לצד העמדתה של פילוסופיה חובקת כול בעברית, גורדון דן ביצירה בסוגיות שהיו למרכזיות יותר ויותר בדורות שלאחריו, כמו אקולוגיה, מגדר והתחדשות יהודית. בשיבה אל הטבע, כמו בקריאה אל חיי עבודה, קורא גורדון לחיי מלאוּת יצירתיים - קריאה רלוונטית גם לעולם האוּרבני שבו חיים כיום רוב תושבי ישראל והאנושות כולה.

יובל גובני ורון מרגולין, עורכי מהדורה חדשה זו של האדם והטבע, כללו בה קטעים מתוך ארכיון דגניה א' שהושמטו ממהדורות הקודמות של הספר. במבוא עומדים העורכים על האופן שבו הוא חורג ממעטפת המקום והזמן שבו נכתב כדי להסביר את הגל החדש של העיסוק וההתעניינות בהגותו של גורדון. בשולי החיבור נוספו גם דברי פרשנות של העורכים, וכן מידע ביבליוגרפי וביוגרפי על החיבורים והאישים הנזכרים בו, ובהם הגותו של פרידריך ניטשה, שהשפעתו על גורדון נסקרת באחרית דבר מאת יעקב גולומב.