צרור של עשרות מכתבים ששלחו בשנים 1935-1934 ילדים וילדות כבני עשר, תלמידי בית הספר תרבות בעיירה נוֹבִי-דְּבוּר, אל מורם שעלה לארץ ישראל – מספר את סיפורה של כיתה אחת בבית ספר אחד בפולין, ויש בו עדות עשירה ומרגשת לעולמם האישי של הילדים, בבית, בכיתה וברחוב, עדות לעולם שהיה ואיננו.
המעט שידוע לנו על חיי ילדים בפולין בין שתי מלחמות העולם סופר ותועד על ידי מי שאינם ילדים: הורים, מחנכים, ומי שבגרו והביטו על ילדותם ממרחק הזמן והמקום. קולם האותנטי של הילדים עצמם לא הגיע אלינו כמעט. אוצר המכתבים שהתגלה באקראי משנה את התמונה בספר שלפנינו, פרי עבודתם המשותפת של דוד אסף, חוקר תולדות יהודי מזרח אירופה, ושל יעל דר, חוקרת תרבות הילד.
ואולי נתראה עוד כולל צילום ופענוח מלא של כל המכתבים, ואגב ניתוח רגיש ומעמיק של המכתבים נפרש גם סיפורה של רשת החינוך הלאומית-ציונית תרבות, שהדיבור בעברית והחיים החלוציים בארץ ישראל היו בראש מעייניה.
על העטיפה: נחום שמיגלסקי, אגרת, 1937
