קלסיקה למתבגרות מאת הסופרת היהודייה-אמריקאית פורצת הדרך והמוערכת ג'ודי בלום, המתארת את קורותיה של ילדה לאם נוצרייה ואב יהודי, החווה את המעבר מילדות לנערות. לדברי בלום, דמות הגיבורה מבוססת על חוויותיה כשהיתה בגילה.
מרגרט סימון בת ה-12 בדיוק עברה דירה לניו ג'רזי, וחשוב לה מאוד למצוא חן בעיני חברותיה החדשות. כשהן מקימות מועדון סודי כדי לדבר על עניינים אישיים כמו בנים, חזיות ומי כבר קיבלה מחזור, היא שמחה להצטרף. אבל החברות לא יודעות שמרגרט מגלה את כל הסודות למישהו אחר. אלוהים, אתה שם? היא שואלת, ומספרת לו הכל, אפילו על פיליפ לירוי, החתיך של הכיתה. כי למרגרט יש הרבה לבטים ושאלות - במי להתאהב? האם כדאי לה להיות יהודייה? מתי סוף־סוף יקנו לה חזייה? והיא דורשת תשובות, כי בלעדיהן, איך תוכל להתבגר?
אלוהים, אתה שם? זאת אני, מרגרט ראה אור לראשונה ב־1970 והיה לספר קאלט של בנות מתבגרות מאז ועד היום. הספר ראה אור בעברית בתרגומה של יעל אדמוני (הוצאת דביר כצמן, 1980). התרגום החדש של שהם סמיט מזמין דור חדש של קוראות העברית לפגוש את מרגרט סימון ולדלג בחברתה בהומור מעל המשוכות הגבוהות של גיל ההתבגרות.
"'אם אתן רוצות לגמור עם החזיות־תינוקות האלה', ננסי אמרה, 'אתן צריכות לעשות תרגילים'. 'איזה מין תרגילים?' שאלה גרטשן. 'כזה למשל', ננסי אמרה והדגימה. היא עשתה אגרופים, כופפה את הזרועות והניעה אותן קדימה ואחורה כשהיא מבליטה את החזה. תוך כדי תנועה היא אמרה: 'זהו זה זהו זה, כך אגדיל את החזה'. היא חזרה על זה שוב ושוב. אנחנו עשינו כמוה ודיקלמנו איתה: 'זהו זה, זהו זה, כך נגדיל את החזה"... כשסיימנו, ננסי פתחה את דלת החדר שלה. ליד הדלת ראינו את אוואן ומוס, שהקשיבו לנו. הם ירדו אחרינו למטה והחוצה לחצר. כשננסי אמרה להם 'עופו מפה, אנחנו עסוקות', אוואן ומוס פרצו בצחוק. הם צעקו: 'זהו זה, זהו זה, כך נגדיל את החזה'. אחרי זה הם נפלו על הדשא והתגלגלו וצחקו כל כך חזק, שקיוויתי שהם ישתינו במכנסיים"
בצילום: כריכת המהדורה הראשונה של הספר באנגלית, 1970
