הקופה הקטנה לֶיְלָה מוקפת במשפחה גדולה, קולנית, תזזיתית ואוהבת - אמא ואבא, תשעה דודים ודודות, 23 אחיינים ואחייניות, שכולם רוצים לחבק אותה ולנשק אותה ולטפל בה כל הזמן. לפעמים זה ממש יותר מדי בשבילה. היא זקוקה לשקט. היא מחליטה להתרחק קצת ממשפחתה, ומגיעה למקום שקט ושלו, שם היא פוגשת לטאה, שמעניקה לה שיעור ב"לא לעשות כלום".
ספר מקסים בתרגום אמנון כץ ושהם סמיט, ששכתבה ואיירה נפלא גליה ברנשטיין, ילידת הארץ שחיה בניו יורק. בסוף הספר היא מספרת כי הרעיון לסיפור הגיע לאחר ביקור בשבט בבונים קטן שחי בגן החיות פרוספקט פארק שבברוקלין: "הָרַעְיוֹן צָץ בְּרֹאשִׁי כְּשֶׁצָּפִיתִי בְּקוֹפִיף תִּינוֹק עוֹשֶׂה אֶת צְעָדָיו הָרִאשׁוֹנִים וּמְקַבֵּל הֲמוֹן תְּשׂוּמַת לֵב, מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶצְלֵנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. דִּמְיַנְתִּי יַלְדָּה חֲכָמָה וְדַעְתָּנִית שֶׁכָּל זֶה קְצָת יוֹתֵר מִדַּי בִּשְׁבִילָהּ, וְהִיא הוֹלֶכֶת בְּדֶרֶךְ מִשֶּׁלָּהּ וּמְגַלָּה אֶת הַקֶּסֶם שֶׁל הַלְּבַד. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁכָּמוֹנִי, גַּם אַתֶּם תֹּאהֲבוּ אוֹתָהּ. אֲבָל בְּבַקָּשָׁה, בְּלִי יוֹתֵר מִדַּי חִבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת... פִיכְסָה!"
