מה זו בכלל יצירתיות, והאם מחשב יוכל אי-פעם להלחין סימפוניה, לכתוב רומאן זוכה פרסים או לצייר יצירת מופת? ואם כן, האם נהיה מסוגלים להבחין בין יצירה ממוחשבת לבין יצירה אנושית?
בתוכנת היצירתיות, בוחן מרכוס דו סוֹטוֹי, פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת אוקספורד, את טיבה של היצירתיות, ושואל שאלות על יכולותיה של הבינה המלאכותית לייצר אותה. במקביל הוא מציע לנו מדריך חיוני לאופן הפעולה של האלגוֹריתמים והחוקים המתמטיים שביסודם, שואל באיזו מידה התגובה הרגשית שלנו לאמנות נובעת מתגובת המוח שלנו לדפוסים ולמיבנים, ועומד על משמעות היצירתיות במתמטיקה, באמנות, בשפה ובמוזיקה.
בתחילת דרכה של הבינה המלאכותית, אלן טיוּרינג הציע כידוע מבחן שימדוד את האינטליגנציה של מחשב. אני רוצה להציע עכשיו מבחן חדש: מבחן לאבְלֵייס. כדי לעבור אותו, אלגוֹריתם יצטרך ליצור יצירת אמנות בתהליך שאפשר לחזור עליו (כלומר שהתהליך הוא לא תוצאה של תקלה בחומרה) ושהמתכנת בכל זאת לא מסוגל להסביר כיצד האלגוֹריתם הפיק את התוצר שלו. זה האתגר שאנחנו מציבים בפני מכונות: ליצור דבר חדש, מפתיע ובעל־ערך. כדי שמכונה תיחשב ליצירתית באמת, נדרש שלב נוסף: התרומה שלה צריכה להיות מעֵבר לביטוי היצירתיות של המתַכנת או של האדם שבנה את מאגר הנתונים.
