"בן עשרים שנה היה פייר במותו. האם ישנם בני אדם, ילדים, דגים, ציפורים או קקטוסים שמסוגלים להבין את הכאב שתוקף אותנו כאשר כלב אהוב מת? איך נפער חור עמוק ואין במה למלא אותו?" - במילים אלה נפתח פייר, שכתב הסופר יורם קניוק על כלבו האהוב שמת.
זהו למעשה הספד אוהב, סיפור על האהבה המיוחדת בין כלבים ובעליהם, שנכתב לאחר מותו של פייר ב-2003. הסיפור פורסם בבלוג של קניוק ובכתב עת, וראה אור בספר שלפנינו בשנת 2013, זמן קצר לאחר מותו של קניוק.
פייר המסכן איננו ולא ישוב. אילו המילים האלו שאני כותב היו נביחות נכונות, הוא היה שומע ומבין עד כמה אהבתי אותו.
