מדוע אחיה של שרלוט בת ה־23 נחוש לבנות לה ארון מתים ומדוע היא נמלטת לקצה העולם ברגע שהיא מגלה זאת? מי רוצח את בעלי החיים בחוות מַלָלוּקָה, ומדוע הפסיקו קרל וכלב הים שלו לצוד יחד את דגי טונת הדם? האם יצליח לב שבור לכבות את הלהבות המשתוללות באי טסמניה?
התשובות ביצירה מכשפת פרי עטו של רובי ארנוט, אחד הכותבים הצעירים הבולטים כיום באוסטרליה, שבמרכזה הנופים עוצרי הנשימה של האי הקטן שמדרום לאוסטרליה.
להבות הוא סיפור על אבל ואובדן, על אהבה וקשרי משפחה, תעלומה ששזורה באגדה שופעת הומור ואהבת אדם וטבע - וגם שיר הלל לנופי מולדתו של ארנוט, שהוא גם קינה וקריאת אזהרה לכל מי שהחיים הנכחדים הללו יקרים לליבו.
על העטיפה: פרט מתוך "טיגריס בסערה טרופית", אנרי רוסו, 1851
אימנו שבה אלינו יומיים אחרי שפיזרנו את אפרה בערוץ נוֹטְלִי פֵרן. היא הייתה ללא ספק אימא שלנו - ויחד עם זאת לא הייתה אימנו כלל. היא השתנתה מאז פוזרה בין השרכים של נוטלי. עורה היה מכוסה מרבד טחב ספוגי ירקרק וקנוקנות דקיקות של שרך שקוף. שלושה עלים גדולים של עצי שרך בצבצו מגבּהּ והתפרשו משני עברי מותניה כזנב טווס מרובד עשוי צמחים, ואת שערה החליף מפל שערות שולמית ירוק כדשא - אולי המעודן מכל השרכים.
דברים כאלה לא היו בלתי מוכרים במשפחתנו.
