מרטין וייל היה אוצר ראשי ואח"כ מנכ"ל מוזיאון ישראל בין 1973-1996. כאשר סיים את פרק זה בחייו, החליט להתמקד באתר חדש ובלתי צפוי: מזבלת חירייה, אותו הר נישא של טינופת שניצב במרכז גוש דן. וייל החליט להקדיש את מרצו להבראת הר הזבל חירייה ולהפיכתו מהתגלמות של טיפול לא נכון בזבל ושל הזנחה למוקד עשייה תרבותית, חברתית וסביבתית. הספר מספר על המחשבות, האירועים, על התכנונים ועל המאבקים והתקווה בדרך להקמת פארק במקום שהיה פעם סמל שלילי.
