קלסיקה של הסוציולוג היהודי-פולני שעלה לישראל, עזב אותה וחי באנגליה זיגמונט באומן (2017-1925), הנחשב אחד ההוגים החברתיים המשפיעים ביותר בזמננו. נודע בניתוחיו על הקשר שבין המודרניות לשואה, ועל תרבות הצריכה הפוסט-מודרנית.
בספר דן באומן במקומה של התרבות בחברה העכשווית. בעולמנו המודרני והנזיל, הוא קובע, התרבות זנחה את תפקידה המקורי, לחנך את ההמונים במטרה אידיאולוגית ליצור עולם טוב יותר, ועוסקת במקום זה בפיתוי ובשידול, בייצור של צרכים ורצונות חדשים, ולא בניסוח נורמות. בחברה הצרכנית של ימינו התרבות באה לידי ביטוי על ידי מאגר של מוצרים שמתחרים זה בזה על תשומת הלב הקצרה של לקוחות פוטנציאליים.
בעולם המאופיין בתהליכים רבי עוצמה של גלובליזציה, הגירה, רב-תרבותיות, מייעד באומן תפקיד מיוחד לאיחוד האירופי, בחידוש ההבנה של מושג התרבות. הודות לגיוון הלשוני, התרבותי והחברתי של אירופה, "האחר" הוא השכן הקרוב ביותר. הגיוון הזה הוא האוצר היקר ביותר של אירופה. לטענת באומן, עתיד היבשת תלוי בהעמקת פתיחותה התרבותית, והוא מזהיר כי ללא סובלנות כלפי הבאים אליה מבחוץ, "הציביליזציה האירופית לא תשרוד".
אני משתמש במונח ‘מודרניות נזילה’ כדי לתאר את הצורה הנוכחית של המצב המודרני, המתוארת על ידי מחברים אחרים כ’פוסט מודרניות’, כ’מודרניות מאוחרת’, כ’מודרניות שנייה’ או כ’היפר־מודרניות’. מה שהופך את המודרניות ל’נזילה’, ולכן מצדיק את הבחירה בשם, הוא ה’מודרניזציה’ הכפייתית והאובססיבית שלה, המניעה ומגבירה את עצמה, שכתוצאה ממנה אף אחד מאופני החיים החברתיים שנוצרים בזה אחר זה אינו שומר על צורתו לאורך זמן, בדומה לנוזל
