אין יצירה שהשפעתה בדברי ימיה של השירה הצרפתית היתה מכריעה וגורפת מזו של פרחי הרע, יצירת הענק של שארל בודלר, אשר שירתו, כדברי ט.ס. אליוט: "היא בוודאי המופת הגדול ביותר של שירה מודרנית בשפה כלשהי".
הופעת הספר ב-1857 עוררה שערוריה ציבורית, שלא שככה אף לאחר שבית המשפט בפריז הרשיע את בודלר בעוון "פגיעה במוסר הציבורי והסתה לפריצות", ואסר על פרסום אחדים משירי הספר. אירוטיקה סאדו-מזוכיסטית, העיר הגדולה על כל חזיונותיה: הזונות, הקבצנים, ההמון המתגודד, הרחובות הסואנים, "גני העדן המלאכותיים" של היין, החשיש והאופיום - כל אלה עומדים במרכז היצירה, אך שירה זו של הכרך המודרני היא גם שירה מיוסרת, ובכל התמונות האורבניות על תופעות הפריצות והזוועה שבהן משתקפת נפשו המעונה של המשורר.
בעברית ראה הספר אור לראשונה ב-1962 בתרגום אליהו מייטוס ובמהדורה נוספת ב-1975. הספר שלפנינו הוא כולל תרגום משנת 1977 של דורי מנור למבחר שירים מהספר, וכן תרגום המסה מצב בודלר מאת פול ואלרי.
עִם בּוֹא הַבֹּקֶר הֶעָפֹר*
שׁוּב לֹא אֶהְיֶה שָׁם: רַק הַכְּפוֹר
יִשְׂרֹר עַד שֶׁהַיּוֹם יֻכְרַע.
לַאֲחֵרִים הַחֲזָקָה
עַל יֵשׁוּתֵךְ בְּיָד רַכָּה -
אֲנִי רוֹצֶה לִמְלֹךְ-נוֹרָא!
* הֶעָפֹר - שצבעו כצבע העפר.
