בספרה של המשוררת, הסופרת והציירת רבקה מרים, כלת פרס יהודה עמיחי לשירה עברית, מסתופפים בין היתר בעל המגבעת - שאין לו מגבעת - החרש, השוטה והקטן, האיילה, הרב, הרופא, המלאך, אמא ואתה.
זוֹכֵר?
גִּלִּיתָ בְּגוּפִי צִיּוּנִים
לִבְרִיאַת הָעוֹלָם. לִבְקִיעַת קוֹל רִאשׁוֹן וְהֻלֶּדֶת דְּמָמָה.
לְבִדּוּל הַבָּרָק מִן הָרַעַם. לַאֲמִירָה "זֹאת הַפַּעַם".
לִיצִיאַת מִצְרַיִם. לַשּׁוֹאָה. לַתְּקוּמָה.
לִכְנִיסַת וּלְצֵאת הַנְּשָׁמָה.
הָיוּ יָמִים שֶׁבָּהֶם בָּא הַחֹק לְהִוָּעֵץ וּלְהִתָּקֵן בִּי
מְלֻבָּשׁ בְּסֵפֶר
אוֹ בְּגוּפִי שֶׁלִּי
מְלֻבָּשׁ בְּאֵשׁ – שֶׁבַּשֶּׁמֶשׁ, שֶׁבַּלֶּהָבָה וּבָאֵפֶר
מְלֻבָּשׁ בַּמַּיִם – שֶׁבַּמּוּצָק, בַּנּוֹזֵל אוֹ בָּאֵד
מְלֻבָּשׁ בְּמֵימֵי הַיָּם הַגָּדוֹל, בַּמַּיִם שֶׁבְּכוֹס וּבְכָל כְּלִי –
אֲנִי שׁוֹפֵט לוֹ, לַחֹק, הָיִיתִי, פְּרַקְלִיט וָעֵד
וְהוּא, בִּשְׁתִיקָה, אוֹ בְּרַעַם וָהֵד
פּוֹרֵשׂ הָיָה עַצְמוֹ לְפָנַי, זָקוּף וְרוֹעֵד
לוּט סֵבֶר
נוֹתֵן בְּיָדִי חוּט, שֶׁאַטְלִיאוֹ בִּזְהִירוּת
בְּלֹא לְהַכְאִיב, בְּתַךְ וּבְתֶפֶר.
