סופיה טולסטוי כתבה יומנים משנת 1862 ועד מותה בשנת 1919. בספר כלולים קטעים מיומניה שנכתבו בשנים 1910-1891, עשרים שנות חייה האחרונות עם בעלה, שהיו סוערות במיוחד ומצטיירות ביומן כרצף בלתי נסבל של מריבות, התפייסויות, העמדות פנים וסצינות היסטריות.
בספר מובאים גם קטעים מיומנו של לב טולסטוי, המעניקים את נקודת המבט שלו לכמה אירועים, בעיקר בשנות נישואיהם האחרונות, ונספחים מרשימותיה של סופיה, שבהן היא מתארת את המפגש עם הסופר באחוזתו, את חתונתם במוסקבה ואת מותו של בנם האהוב ואניצ’קה. חותם את הספר מכתב שכתב טולסטוי לסופיה, שבו הוא מסביר מדוע עזב אותה.
לב ניקולאייביץ’ בעלי מסר את כל יומניו החל מ־1900 לצ’רטקוב, והחל לכתוב יומן חדש בביתו של צ’רטקוב, שם הוא מתארח החל מה־12 ביוני. באותו יומן שהוא החל לכתוב אצל צ’רטקוב - הוא נתן לי לקרוא בו - כתוב בין השאר: “אני רוצה להילחם עם סוניה בטוב ובאהבה”. להילחם? עם מה יש להילחם, כאשר אני אוהבת אותו בעוצמה כה רבה ובלהט, כאשר מחשבתי היחידה, דאגתי היחידה היא שיהיה לו טוב. אבל הוא מרגיש צורך, בפני צ’רטקוב ובפני הדורות הבאים שיקראו את יומניו, להציג את עצמו כאומלל ובעל נפש גדולה וטובה, שנלחם עם איזה שהוא רוע מדומה.
בזמן האחרון אני כל הזמן חולה. החיים ייגעו אותי, עינו אותי, אני עייפה מעבודות שונות ומשונות. אני חיה בבדידות, בלי עזרה, בלי אהבה, אני מתפללת לאלוהים שיבוא המוות. ככל הנראה הוא לא רחוק. כאדם חכם לב ניקול’ מכיר את האמצעים איך להיפטר ממני, ובעזרת ידידו צ’רטקוב הוא הורג אותי בהדרגה, וכעת קיצי קרוב.
