ימים סמויים

אֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ עוֹד זְמַן מָה. 
בְּקָרִים בַּמְּכוֹנִית. אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה הַפָּקוּק. 
הַמָּעוֹן. הָעֲבוֹדָה. 

יוֹתֵר מִכֹּל אָהַבְתְּ כְּשֶׁכָּתַבְתִּי. 
אֲנִי מְמַעֵט עַכְשָׁו. רַק רְגָשׁוֹת סְפוּרִים 
חוֹצִים אֶת הֲמֻלַּת הַיָּמִים. 
יֵשׁ בִּי עֲדַיִן הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁהֶעֱרַצְתְּ, 
שֶׁשִּׁגֵּעַ אוֹתָךְ מִזַּעַם. עֲדַיִן אֲנִי אִטִּי לִפְעָמִים, 
מַצְחִיק לִפְעָמִים. הַכֹּל כְּאִלּוּ דּוֹמֶה. 

בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי הִיא גְּדֵלָה כְּמוֹ מֵעַצְמָהּ. 
בְּתוֹךְ לִבִּי, אִתָּהּ, לְאַט גָּדֵל הַדּוֹר שֶׁכְּבָר אֵינוֹ יוֹדֵעַ. 
שֶׁאֶת זִכְרֵךְ נוֹשֵׂא כְּפַּרְשִׁיָּה נַעֲלָמָה.