הסיפור היחיד

"לרובנו יש רק סיפור אחד. אני לא אומר שרק דבר אחד קורה לנו בחיים: יש אינספור אירועים ואנחנו הופכים אותם לאינספור סיפורים. אבל רק אחד מכולם חשוב, רק אחד הוא בסופו של דבר סיפור שראוי לספר אותו. זה הסיפור שלי" - במילים אלו, כאדם מבוגר וממרחק של שנים, חוזר פול לנקודת ההתחלה של סיפורו.   בתום שנת הלימודים הראשונה שלו באוניברסיטה הוא שב הביתה לחופשת הקיץ ובעידודה של אימו מצטרף למועדון הטניס היחיד בפרוור לונדוני שבו מתגוררים הוריו. שם הוא מכיר את גברת מקלאוד, אשה בשנות הארבעים לחייה, נשואה ואם לשתי בנות בוגרות. השניים הופכים לנאהבים. פול, המכיר בחללים שפוער הזיכרון ובנרטיבים המשפיעים על תפיסתנו בנוגע למהלך חיינו, משחזר את סיפור התאהבותם ואיך לאט לאט הכול התפרק.   הסופר האנגלי ג'וליאן בארנס, זוכה פרס בוקר, ממפה ברומן את הלב האנושי על גחמותיו כדי לתהות על קוצר ידה של האהבה לרפא ולהציל אותנו מפני עברנו, ועל פעולות הזיכרון על הסיפור שאנו בוחרות לספר לעצמנו.