קלסיקה משנת 1904 מאת פרנסס הודג'סון ברנט (מחברת לורד פונטלרוי הקטן וסוד הגן הנעלם) - בתרגום חדש ועדכני של יהודה אטלס, הרואה אור בסדרת הרפתקה של הוצאת אוקיינוס.
לְאַחַר מַסָּע אָרֹךְ בָּאֳנִיָּה מֵהֹדוּ שְׁטוּפַת הַשֶּׁמֶשׁ מַגִּיעָה שָׂרָה קְרוּ בַּת הַשֶּׁבַע עִם אָבִיהָ הֶעָשִׁיר לְלוֹנְדוֹן הָאַפְרוּרִית. הִיא מַתְחִילָה לִלְמוֹד בִּפְנִימִיַּת הַבָּנוֹת שֶׁל מִיס מִינְצִ'ין חֲמוּרַת הַסֵּבֶר, הַמִּתְיַחֶסֶת אֵלֶיהָ תְּחִלָּה כְּאֶל תַּלְמִידָתָהּ הַמָּעֳדֶפֶת - נְסִיכָה קְטַנָּה וּמְפֻנֶּקֶת. אַךְ אָז מַגִּיעָה הַבְּשׂוֹרָה הַמְּשַׁנָּה אֶת חַיֶּיהָ שֶׁל שָׂרָה: אָבִיהָ הָאָהוּב מֵת וּמוֹתִיר אוֹתָהּ חַסְרַת כָּל.
בְּרֶגַע זֶה מִתְגַּלֶּה פַּרְצוּפָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁל מִיס מִינְצִ'ין. הִיא מַחְרִימָה אֶת כָּל חֲפָצֶיהָ שֶׁל שָׂרָה, אוֹסֶרֶת עָלֶיהָ לְהִתְרוֹעֵעַ עִם חַבְרוֹתֶיהָ וּמְשַׁכֶּנֶת אוֹתָהּ בְּחַדְרוֹן עָלוּב וְשׁוֹרֵץ עַכְבְּרוֹשִׁים בַּעֲלִיַּת הַגַּג. הַנְּסִיכָה הַקְּטַנָּה הוֹפֶכֶת בִּן לַיְלָה לִמְשָׁרֶתֶת עֲלוּבָה. רוּחָהּ שֶׁל שָׂרָה אֵינָהּ נִשְׁבֶּרֶת. בְּעֶזְרַת יְדִידֶיהָ הַטּוֹבִים, דִּמְיוֹנָהּ הֶעָשִׁיר וֶאֱמוּנָתָהּ בִּבְנֵי־הָאָדָם, הִיא מִתְגַּבֶּרֶת עַל הַמִּכְשׁוֹלִים וּמוֹכִיחָה שֶׁנְּסִיכָה תָּמִיד תִּשָּׁאֵר נְסִיכָה.
בְּיוֹם חֹרֶף קוֹדֵר, כְּשֶׁהָעֲרָפֶל הַצְּהַבְהַב שֶׁנִּתְלָה מֵעַל רְחוֹבוֹת לוֹנְדוֹן הָיָה כֹּה כָּבֵד עַד שֶׁפָּנָסֵי הָרְחוֹב הֻדְלְקוּ וְחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה הוּאֲרוּ בְּאוֹרוֹת הַגָּז, כְּאִלּוּ הָיָה זֶה לַיְלָה, יָשְׁבָה יַלְדָּה מוּזָרָה לְמַרְאֶה לְצַד אָבִיהָ בְּמֶרְכָּבָה, שֶׁהִתְנַהֲלָה בָּרְחוֹבוֹת לְאִטָּהּ.
הִיא יָשְׁבָה נִשְׁעֶנֶת עַל אָבִיהָ, חֲבוּקָה בִּזְרוֹעוֹ, כְּשֶׁרַגְלֶיהָ אֲסוּפוֹת תַּחְתֶּיהָ וְעֵינֶיהָ הַגְּדוֹלוֹת מַבִּיטוֹת דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בָּעוֹבְרִים וְשָׁבִים בְּמַבָּט מוּזָר, בּוֹגֵר וּמְהֻרְהָר.
לֹא הָיִיתָ מְצַפֶּה לִרְאוֹת מַבָּט כָּזֶה נִשְׁקָף מִפָּנֶיהָ הַזְּעִירוֹת שֶׁל יַלְדָּה כֹּה קְטַנָּה. אֲפִלּוּ לְגַבֵּי יֶלֶד בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה הָיָה מַבָּט כָּזֶה יָכוֹל לְהֵחָשֵׁב כְּבוֹגֵר מִדַּי - וְשָׂרָה קְרוּ הָיְתָה רַק בַּת שֶׁבַע! כָּךְ אוֹ כָּךְ, עֻבְדָּה הִיא שֶׁשָּׂרָה הָיְתָה תָּמִיד שְׁקוּעָה בַּחֲלוֹמוֹת וּבְמַחְשָׁבוֹת מוּזָרוֹת. הִיא עַצְמָהּ לֹא זָכְרָה יוֹם שֶׁבּוֹ לֹא הִרְהֲרָה בְּגוֹרָלָם שֶׁל בְּנֵי־הָאָדָם וּבָעוֹלָם הַמַּקִּיף אוֹתָם. חֵרֶף גִּילָהּ, הִיא חָשָׁה כְּאִלּוּ הִיא עַצְמָהּ חַיָּה כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת.
