"מה דעתך על איזה סיפור גמדים?" שאל דובי-דב. "בסדר, רק בתנאי שתחזיק לי את היד", אמר סבא-דב. "אני לא אפחד", אמר דובי-דב. "לא", אמר סבא-דב, "אבל אולי אני אפחד". "אוי סבא!" אמר דובי-דב, "תתחיל כבר לספר!"
בספר הזה, הרביעי בסדרה, דובי-דב מבקר אצל סבא וסבתא שלו. הוא אוהב לחבוש את הכובע הגדול של סבא, לאכול את התבשילים שמכינה סבתא ובעיקר להאזין לסיפורים ששניהם מספרים לו. גם סבתא-דב וסבא-דב נהנים - אולי אפילו יותר
ממנו - מביקור הנכד-הדובון שלהם. ולמען האמת - גם אנחנו!
בסדרת דובי-דב צירף מוריס סנדק, מגדולי המאיירים, את כשרונו הציורי אל סיפוריה הנפלאים בפשטותם של אלזה הולמלונד מינריק, ויצר פנינה של ממש: איורים בקו שחור דק, בסגנון איורי התחריט הישנים, עם תוספת מעודנת של צבעים רכים – בדיוק במידה הדרושה כדי לא להסיח את תשומת הלב מן הסיפור עצמו.
