ברצות עם זאבים, שיר הלל לנפש הנשית שהיה לקלסיקה פמיניסטית, יצרה האנליטיקאית היונגיאנית קלאריסה פינקולה אסטס לקסיקון חדש לתיאור הנפש הנשית.
כתבה על הספר הפסיכואנליטיקאית היונגיאנית נאוה תלפז:
רצות עם זאבים מקים לחיים את המקומות הפראיים והמוזנחים בנפש הנשית. קלאריסה פינקולה אסטס כותבת כמו מתוך דחף, צורך לתת ביטוי לתכנים המבעבעים מתוך קרביה. היא מדברת אלינו מבטן אל בטן, מאותו מקום ייצרי עליו היא מספרת לנו ואליו היא קוראת לנו לחזור. אל פולחן האלה הגדולה, אלת הטבע, הבוראת חיים.
אל עומק נפשנו לא נתקרב באמצעות ניסוחים לוגיים או מושגים רציונליים. רק שפת הדימויים והסמלים, זו הנובעת ממחוזות עולמנו הפנימי, תאפשר לנו את הדרך אליו. דרך חלומותינו, דרך טקסים פולחניים, דרך יצירות אמנות, דרך אגדות ומיתוסים משתקפת אלינו על ידי השלכה תמונת הנפש הלא מודעת שלנו, כך שבאמצעות כלים אלו נוכל לחיות, לחוש, להרגיש ולהבין את המתרחש בתוכנו. קלאריסה פינקולה אסטס קוראת לנו לסמוך על קולם של האינסטינקטים שלנו, על כוחנו הפנימי, על הטבע שלנו, על יצר האהבה שבנו; לחזור אל שורשיו הנטועים בטבע, ולשאת משם תפילה. תפילתן של כל הנשים באשר הן.
כשאשה טוענת שוב ושוב "שרדתי, אני שורדת", הרבה אחרי שהטענה איבדה את תועלתה, ברור מה יש לעשות. עלינו לשחרר את אחיזתה בארכיטיפ השורדת. אחרת לא יוכל לצמוח בה דבר. שגשוג משמעו, עכשיו כשהימים הרעים מאחורינו, להעמיד את עצמנו בדרכם של העסיסי, המזין, המואר - ושם לשגשג, לפרוח בתפרחות ועלים שופעים, כבדים ועבותים. מוטב לכנות את עצמנו בשמות המאתגרים אותנו לגדול כבנות חורין. זהו השגשוג. זה מה שנועד לנו.
[…] להישאר ילדה שורדת לאחר זמנה משמע להזדהות הזדהות יתר עם ארכיטיפ פגוע. השגשוג הוא מה שיועד לנו עלי אדמות. שגשוג, ולא הישרדות בחסד, הוא זכותנו המולדת כנשים. אל תרתעו ותצטמצמו כשקוראים לכן כבשה שחורה, חריגה, זאבה בודדת. אלה שראייתם אטית אומרים, שהנונקונפורמיסט הוא כתם לחברה. אבל זה מאות בשנים הוכח כי להיות שונה משמעו לעמוד על הסף, משמעו ערובה כמעט ודאית שהאשה תתרום תרומה מקורית, תרומה שימושית ומהממת לתרבותה. כשאת מחפשת הנחיה, אל תאזיני לעולם לקטני לב. היי אדיבה אליהם, העתירי עליהם שפע ברכות, החניפי להם, אבל אל תעשי כעצתם. אם קראו לך אי פעם מתריסה, חסרת תקנה, בוטה, ערמומית, מורדת, פרועה, מרדנית - את בדרך הנכונה. "האשה הפראית" קרובה.
