מה חשבו בכירי מפלגת העבודה על עתיד השטחים 1973-1972 היא כותרת המשנה לספרו של פרופ' יצחק גרינברג, החוזר אל הטיעונים שעלו בדיונים סוערים של הנהגת המדינה אז בשאלת עתיד השטחים הכבושים ותושביהם הפלסטינים – שאלה הרלוונטית, גם היום, אולי יותר מאי פעם.
בצד נסיונם של משה דיין, פנחס ספיר, יגאל אלון ומנהיגים נוספים ללבן את עמדת מפלגת העבודה לגבי האופן שבו צריכה ישראל להתנהל בשטחים, נערך דיון נרחב בשאלת דמותה של המדינה בעתיד. נבחנו בו קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לנוכח המשמעות הדמוגרפית הגלומה בסיפוח השטחים, דמותה המוסרית של ישראל והאפשרות של הקמת מדינה פלסטינית עצמאית.
קריאה של דיונים אלה חשובה במיוחד כיום, לנוכח התהליכים המתרחשים בשנים האחרונות, אשר מכרסמים באופייה הדמוקרטי ובדמותה המוסרית של ישראל.
יגאל אלון:
שלא מרצוננו נמשכת, ותימשך עד לשלום, שליטתנו בלמעלה ממיליון בני אנוש... זהו מצב שמעצם טיבו מוליד פיתיונות חזקים גם לתופעות משחיתות והרות סכנה, כמו ההיגררות אחר העבודה הזולה, וגם לאשליות נפל, כמו האשליה כאילו ניתן יהיה "לעכל" את הגדה והרצועה תוך השארת תושביהן נטולי זכויות.
אם ננעל בפני הציבור הפלסטיני את שערי הפתרון, אם לא נתחשב בו כערכו בחתירה לשלום, אם נשרטט בפניו עתיד ארוך שנים של אזרחות ממדרגה שנייה, כי אז עלולים אנו למצוא עצמנו דוחפים אותו שוב ללאומנות קיצונית, המשליכה את יהבה מחדש, ללא תכלית, על צבאות ערב ועל ארגוני החבלה והטרור.