חיים על מאדים הוא ספר עטור שבחים (וגם מצחיק!) העוסק בשאלה אחת נצחית: האם אנחנו רואים כל מה שקורה סביבנו, או מבחינים רק במה שתכננו לראות מלכתחילה? הסופר והמאייר ג'ון אייג'י יצר ספר מבריק, שהכוכב האמיתי בו אינו מאדים, אלא הפער בין הטקסט לבין האיורים.
עטרה אופק מתלהבת עד מאוד, וכותבת על הספר כך:
לא, אין דברים כאלה. זה הספר הכי מושלם שראיתי זה זמן רב, ובמקרה הוא לילדים. וככה נראה הפרצוף של כל מי שקורא או קוראת אותו, לא חשוב באיזה גיל: תחילה מרוכז, מתעניין, קצת מסוקרן, בדף מסוים מתרוממות הגבות, אחר כך ניצת זיק שובב בעין, ואז השפתיים מתחילות להתרחב לחיוך. ואז צחוק, ואז צחוק גדול, ואז, בדף האחרון - מתפקע מצחוק! ואחרי שנייה מדמיין את מה שלא רואים בספר - ועוד יותר צוחק! עד כדי כך, שחברה קצת עצובה ביקשה לקרוא אותו שוב מהתחלה לפני שהלכה הביתה כדי לקבל מצב רוח טוב.
אבל בלי ספוילרים, חלילה וחס! אומר רַק שהספר מנצל בצורה מושלמת מצב שבו הקורא יותר חכם מגיבור הספר - ילד שמחפש סימני חיים על המאדים - וזה קורה כמובן הודות לאיורים המושלמים (מאת המחבר עצמו), שמספרים סיפור אחר לגמרי מהטקסט המושלם. וגם התרגום של רוני בק - מושלם! ואפילו אחרי שכבר יודעים את הסוף, פשוט תענוג לחזור ולקרוא עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, כי הוא מעורר את הדמיון. ואם רוצים, אפשר גם למצוא פה משמעות פילוסופית. למי הספר הזה מתאים? למי לא? אולי לבני שנתיים יהיה קשה להסביר על מאדים והחלל, אבל בוודאי לבני שלוש ומעלה ועד גיל שבע לפחות - שייהנו לקרוא אותו בעצמם. אוצו רוצו.
