חיה שלי, חברת קיבוץ ניר עם, היתה בביתה בשבעה באוקטובר 2023. השלושים, החלק הראשון של ספרה תקומה, הוא יומן מלחמה, שבו היא מתארת את שלושים הימים הראשונים מאז השבעה באוקטובר – מקורותיה בקיבוץ בעת ההפקרה ביום הזוועות ועד הגעתה ל"מלון השחור" בתל אביב, שם היא מתגוררת בימים אלה (יוני 2024).
בחלקו השני של הספר, כמעין תמונת מראה, קובץ סיפורים על פליטים במושבה הבדיונית תל-תקווה, שהוקמה בשלהי שנות החמישים של המאה העשרים, ונכתב בהשראת מושב העובדים שבו חיתה שלי שבע שנים ושם נולדו ילדיה.
הספר, בהוצאת אפיק, הוא אחד מארבעה הספרים הראשונים בסדרת חרטום לספרות מקור בעריכת עינת יקיר, המעניקה במה לקולות ביכורים (ספר ראשון או שני). למה חרטום? "דמיינו אונייה שחרטומה מפלס לו דרך באוקיינוס חשוך", נכתב באתר אפיק. "מדי פעם אור מהבהב, אלומה של מגדלור או חזיון שווא, והחרטום אינו אלא אפו של הכותב, הירכתיים - לחייו, ארובות עיניו מנועים, והשובל הלבן, הקוצף ברפאי החושך, הוא הסיפור. את כותביו, יוצרות ויוצרים בראשית דרכם הספרותית, משיטה הוצאת אפיק".
7.10.2023 שש וחצי בבוקר. שבת וחג. במקריות לא אופיינית ננטשתי לבד בחג. אזעקת צבע אדום מעירה אותי. אני מתורגלת, אני רצה לממ”ד ומחכה. בדרך כלל זה לוקח פחות מדקה — יש בום ונגמר. לא הפעם.
שש וחצי בבוקר. עוד לא השתנתי הבוקר. אני נוגעת בידית הדלת כדי לצאת לשירותים — ושוב צבע אדום. אולי הידית של הדלת מפעילה את האזעקה?
שבע. עדיין צבע אדום, גם כשאני לא נוגעת בדלת. אני משכלת רגליים חזק, להחזיק את השלפוחית, מקווה שהיא לא תתפוצץ. פיצוצים לא חסרים לי עכשיו.
שבע וחצי. שרון מתקשרת מאור הנר.
"אימא, אנחנו מתפנים. תתפני!"
"אני ממש חייבת להתפנות, אבל אי אפשר לצאת לשירותים עכשיו!"
היא לא צוחקת.
