איילת קלטר, מטפלת בהתנהגויות אכילה ומנהלת מרכז "שפת האכילה", מציעה שפת אכילה חדשה, שאינה מורכבת מקלוריות, חלבונים, פחמימות וכללי התנהגות נוקשים ליד השולחן, אלא בנויה מקרבה, אינטימיות, פתיחות, הכלה, תחושת ביטחון ואהבה.
לאכול לגדול לאהוב - שפת האכילה בין הורים לילדים מבקש להחזיר את המבט ההורי ואת ההקשבה לילדים/ות האוכלים/ות, לאלה היושבים/ות מול הצלחת, מתוך אמונה שאם נשנה את שפת האכילה בין הורים לילדים/ות, ישתנו גם מערכות היחסים האחרות במשפחה.
מורה נבוכים להורים לילדים שמנים
אל תעשו:
א . אל תשלחו את הילדים לטיפולי הרזיה, כי ככל שהעיסוק במשקל הגוף מתחיל בגיל צעיר יותר כך עולה הסיכוי שהם יפתחו התקפי זלילה, אכילה משובשת, הפרעות אכילה ואפילו השמנה.
ב . אל תפנו לתוכניות “שינוי אורח חיים”, כי מרביתן עוסקות בהרזיה בתחפושת, כלומר באמצעות המילים המכובסות של “אכילה בריאה ופעילות גופנית”, “רעב ושובע”, ו”הקשבה לגוף”, הן מזמינות את הילדים לירידת משקל — רק בדרך אחרת, ולכן הנזקים הכרוכים בכך דומים לאלו שבכל ירידת משקל אחרת.
ג . אל תשלחו את הילדים לטיפול פסיכולוגי או רפואי רק כי הם שמנים. שלחו אותם אם למשל יש שינוי משמעותי במשקל, החורג מתוואי עקומת הגדילה הקבועה,4 אם הילד מצוי מעבר לעקומות הקיצוניות (אחוזון 3 או אחוזון 97 ), או אם הילד מפגין בעיות רגשיות סביב המשקל והוא זקוק לתמיכה ולחיזוק.
ד . אל תציגו את ההשמנה והיחס אליה בבית כתנאי לחיים טובים (“אם תרזו –אז…”).
ה . אל תדברו בבית בשפה שיפוטית וביקורתית על הגוף שלכם ושל הילדים שלכם, וגם לא על האכילה שלכם ושלהם. כמו כן, אל תערבבו בין משקל ובריאות ותגידו לילד שלכם ששניצל לא בריא, כשבעצם אתם מתכוונים לכך ששניצל הוא משמין.
ו . אל תאשימו את עצמכם: הפחד מהשמנה הוא לגיטימי ואנושי, אבל המשקל אינו מעיד על פגם בהורות שלכם. הוא גם אינו מעיד אם אתם הורים טובים או לא. הוא רק מעיד על כך, שכנראה קיימת במשפחה שלכם נטייה להשמנה. זכרו גם שההשפעה העיקרית שלכם בבית היא באופן העיסוק שלכם במשקל. בראותכם אותו כמדד חיוני לזהות, בריאות וערך, אתם ממלכדים אתכם וגם את הילד שלכם בשיח השמנופובי, המנציח את הפחד ופעמים רבות גם את הזהות של הילד כשמן.
