האם הייתם מוכרים את האי מנהטן תמורת אגוז מוסקט? בשאלה מסקרנת זו פותח הסוציולוג פרופ' נמרוד לוז את פתח הדבר לספרו הפסקת אוכל, המזמין אותנו למפגש מעורר תיאבון ומחשבה עם האוכל כמרחב מרתק של מחשבה ויצירתיות אנושית.
לוז, הכותב, מלמד, חוקר ומבשל אוכל, מציע לנו להניח לרגע את המזלג ולחשוב על המיתוסים, על המשאלות ועל הדילמות הקשורים במאכלים שאנו אוכלים ומעניקים להם משמעות וטעם.
כל אחד מפרקי הספר הוא דיון נפרד, קצר, במאכלים שונים ובתובנות הפילוסופיות והקיומיות שאפשר לגזור מתולדותיהם, מדרכי הפקתם וממעמדם התרבותי. פרקי הספר הם ברובם עיבודים והרחבות לקטעים שהגיש לוז בפינה תרבות האוכל במסגרת התוכנית שלושה שיודעים בכאן תרבות.
דומה שמקומו של האבטיח כנציגו המובהק של רפרטואר האוכל הישראלי הקיצי מובטח. האבטיח הוא המרענן הרשמי של העונה החמה, הפרי שסביבו מתגבשת הקבוצה שמסמלת את מהות הישראליות — החבר'ה. מנת חוף פופולרית, שבצירוף גבינה בולגרית מלוחה, מבטאת את הים־תיכוניות — תכונה המתייחסת לים כאל פנאי, טריטוריה ואופק תרבותי. המכתם המקובל "לרדת על אבטיח" הוא ביטוי המקפל בתוכו היטב את האופי הישראלי: ישיבה קיצית נינוחה ובטוחה, ומפגש חברתי נעדר פורמליות וגינונים.
