מאה שירים

מאה מכתמים של המשורר הרומי מרקוס ולריוס מרטיאליס בנוסח עברי מאת רונן סוניס, שכתב על הספר כל כך יפה ומעניין בעמוד הפייסבוק שלו:

לא תמצאו בספר שירי אהבה ענוגים, הרפתקאות מיתולוגיות או הגיגים פילוסופיים, אבל תכירו בו כמה וכמה רומאים חרמנים, קמצנים, חנפנים וטרחנים, משורר אחד שאינו טוב מהם, וקיסר אחד שחושב את עצמו לאל.

ש: למה לקרוא שירים של מרטיאליס?
ת: קודם כל, כי הם מצחיקים! מרטיאליס חי ברומא העתיקה לפני כאלפיים שנה, וכתב על החיים - לא על החיים כפי שהם צריכים להיות, אלא על האנשים החיים שראה סביבו. הוא לא ניסה לחנך אף אחד - להפך, הוא צחק לחולשות האנושיות, אבל בהחלט השתתף בחגיגה. עניינים כמו אהבה, טבע היקום ומיתולוגיה פשוט לא עניינו אותו:
אֱמֹר נָא לִי, מִי מִתְעַנְיֵן בִּכְלָל
בִּצְרוֹר שֶׁל הֲבָלִים עַל קְלָף אֻמְלָל?
הַסֵּפֶר שֶׁנִּכְתַּב עָלֶיךָ – כָּאן הוּא,
עָלָיו יֹאמְרוּ חַיֶּיךָ: "זֶה שֶׁלָּנוּ!".
פֹּה, בְּסִפְרִי, אֵין הַרְפָּיוֹת חוֹמְסוֹת,
קֶנְטָאוּרִים, גּוֹרְגּוֹנוֹת מְאוּסוֹת
וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה לַהֲדָ"ם –
בְּעַמּוּדַי תִּטְעַם אֶת הָאָדָם!
(קטע מתוך שיר 11.6)
ש. למה לקרוא דווקא את המבחר הזה?
ת. בדרך כלל מתרגמים את השירים הקצרצרים של מרטיאליס, שבהם הוא לועג לרופאים ועורכי-דין, לקמצנים ולטרחנים וכיו"ב. במבחר שלי השתדלתי לכלול לצדם גם שירים ארוכים יותר שבהם הוא מתחנף לקיסר, לועג למנהגים המיניים של מכריו ומבקש מהם בלי בושה כסף ומתנות. כמו כן, לא טאטאתי מתחת לשטיח את הגזענות, את סחר העבדים, את הזנות, את המיזוגניה, את ההומופוביה ואת הפדופיליה:
שיחה עם הז*ן שלי
הַסּוֹחֵר בִּקֵּשׁ מִמֶּנִּי 
מֵאָה אֶלֶף עַל הַנַּעַר.
בְּעוֹדֶנִּי מְגַחֵךְ לִי 
פוֹיְבּוּס כְּבָר שִׁלֵּם עָלָיו –
וְעַכְשָׁו מוּטָל הַזַּ*ן 
בְּיָדִי, שָׁבוּר מִצַּעַר,
מְהַלֵּל אֶת שְׁמוֹ שֶׁל פוֹיְבּוּס 
וְרוֹטֵן עַל בְּעָלָיו.
זַ*ן, דַּי! אֵינֶנִּי פוֹיְבּוּס, 
הוּא בִּכְלָל אֵינוֹ כָּמוֹנִי:
הוּא דּוֹפֵק כְּאִישׁ מִקְצוֹעַ 
וַאֲנִי רַק מִתְפַּרְפֵּר.
יֵשׁ לוֹ זַיִן לְתִפְאֶרֶת 
שֶׁהִרְוִיחַ לוֹ מִילְיוֹנִים.
אִם אַתָּה תַּרְוִיחַ כָּכָה 
אֲפַנֵּק אוֹתְךָ יוֹתֵר! 
(שיר 1.58)
ש. למה לקרוא את זה דווקא עכשיו?
ת. הספר יוכל לשמש לכם קמע! דורות של נזירים חרמנים העתיקו את השירים האלה בימי הביניים, ורק בזכותם הם הגיעו אליכם. יש בכוחם להגן עליכם מפני זעמן של משמרות הצניעות - אלה של הפונדמנטליסטים מחד גיסא ואלה של הפרוגרסיבים מאידך גיסא (אבל אם השירים ייכשלו בזה, הם לפחות ילמדו אתכם איך להתחנף לקיסר).
פְּנֵי קוֹרְנֶלְיוּס הֶאֱדִימוּ,
הוּא זוֹעֵק לַמֶּרְחַקִּים:
"כְּתֹב סְפָרִים אֲשֶׁר יַתְאִימוּ
גַּם לְתַלְמִידִים רַכִּים!" 
לִבְדִיחוֹת, אִם לֹא לִמְּדוּךָ,
יֵשׁ חֻקִּים מִשֶּׁלָּהֶן.
בְּלִי אִטְלוּלָא וּבְלִי חוּכָא
לֹא יִהְיֶה בְּסֵפֶר חֵן.
(קטע מתוך שיר 1.35)
ש. למה "מאה שירים" ולא "מאה מכתמים"?
ת. מרטיאליס אכן כתב מכתמים (ואפילו העניק למכתם את הגדרתו המקובלת היום במילונים: שיר קצר ושנון עם פאנץ' ליין) אבל בעיני הוא משורר לכל דבר: האמירה הכללית על העולם יוצאת מפיו בקולו שלו:
הוֹ דִּינְדִּימוּס, מַלֵּא אֶת הַגְּבִיעִים, מַהֵר! 
כָּל עוֹד רֹאשִׁי צָלוּל, אֵינֶנִּי מְשׁוֹרֵר, 
אַךְ כְּשֶׁאֲנִי גּוֹמֵעַ יַיִן עַד בְּלִי דַּי,
ט"ו מְשׁוֹרְרִים זוֹרְמִים בְּתוֹךְ וְרִידַי.
(קטע מתוך שיר 10.4)