אלכס בן ה-11 מתחמק מסלקציה, ומתחבא בבית מספר 78 ברחוב הציפורים. זהו בית הרוס, כמו בתים רבים בגטו המפונה, ושם, בין קירותיו הנוטים ליפול, במעברים הסודיים בין הדירות והקומות, אלכס מתחבא. ימים הופכים לשבועות ושבועות הופכים לחודשים, אבל אבא אמר שיחזור ואלכס מחכה לו.
מגובה עיניו של ילד, כתב אורי אורלב סיפור הישרדות מופלא של ילד בגטו בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה. אלכס מגייס את כל כוחות הנפש כדי למצוא אוכל, מיטה, מקלט וגם חֶברה, בדמותו של עכבר לבן ונאמן. ממקום מחבואו הוא רואה עולם אלים וחסר היגיון, עולם שחרב, וממשיך בחוכמה ובאומץ במלאכת ההישארות בחיים.
האי ברחוב הציפורים, שראה אור לראשונה ב-1981, תורגם לשפות רבות ועובד לסרט קולנוע, זיכה את אורלב בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער - כאן במהדורה שראתה אור לציון 30 שנה ליציאת הספר, עם פתח דבר חדש מאת המחבר.
אבא בא בריצה למחסן.
"סלקציה", אמר.
ידעתי את פירוש המילה הזאת. אוספים את כל האנשים במקום אחד. בחצר סגורה, למשל. ואז כולם יוצאים אחד-אחד דרך השער. שם עומדים הגרמנים ובעל בית-החרושת הגרמני ושותפו הפולני. גם שוטרים. הם בוחרים מי יישאר ומי יישלח. לילדים ולזקנים לא היה, כמובן, שום סיכוי.
