אחד הספרים המשפיעים ביותר מאז המחצית השנייה של המאה העשרים, מאת ניצול מחנות טרזינשטט, דכאו ואושוויץ, הפסיכיאטר ויקטור פראנקל.
בספר, ששמו המלא הוא מבוא ללוגותרפיה, האדם מחפש משמעות: ממחנות המוות אל האקסיסטנציאליזם, יוצא פרנקל מתיאור חוויותיו והתמודדותו בשואה להנחת היסודות ללוגותרפיה - שיטת טיפול אקזיסטנציאליסטית, הנחשבת לאסכולה הווינאית השלישית בפסיכותרפיה לאחר אלו של פרויד ושל אדלר.
הספר ראה אור זמן קצר לאחר המלחמה, ב-1946, תורגם לעברית לראשונה בשנת 1970 על ידי חיים איזק (דביר), והודפס מאז במהדורות רבות בליווי הקדמה של הפסיכולוג גורדון אולפורט.
מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסנו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים, אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו.
צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על-ידי החיים יום-יום ושעה-שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה.
