קן רובינסון

קן רובינסון (Ken Robinson, מרץ 1950 – אוגוסט 2020) היה סופר, מומחה לחינוך ומרצה פופולרי.

כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על קן רובינסון:

הרצאתו האם בתי הספר הורגים את היצירתיות משנת 2006 היתה ההרצאה הנצפית ביותר בהיסטוריה של TED. הרצאה זו והרצאה נוספת שלו מ-2010 זכו ליותר מ-300 מיליון צפיות.

רובינסון נולד ב-4 במרץ 1950 בליברפול שבאנגליה למשפחה שהשתייכה למעמד הפועלים. אביו היה פועל. אמו היתה עקרת בית. בילדותו נהג לשחק עם חבריו במכתשים שיצרו פצצות שהטיל הצבא הגרמני על עירו במלחמת העולם השנייה, שהסתיימה כחמש שנים לפני שנולד.

כאשר היה בן 4, חלה בפוליו. "פרצה מגיפה אדירה של פוליו ולקיתי בשיתוק ילדים", סיפר בראיון עיתונאי. "אבי היה הרוס מזה. במשך שמונה חודשים הייתי מאושפז בבית החולים. אבי, שעזב את בית הספר בגיל 14, אמר שברור שלא אוכל להתפרנס מעבודת כפיים. כשחזרתי הביתה מבית החולים, נעזרתי בקביים ונשלחתי ללמוד במסגרת החינוך המיוחד. כתוצאה מווירוס שנדבקתי בו באשפוז גם סבלתי מפגם בדיבור".

מורה פיקח ראה את הפוטנציאל הטמון ברובינסון, הוציא אותו ממערכת החינוך המיוחד והחזירו למערכת החינוך הרגילה.  

כשהיה בן 9, נפגע אביו בתאונת עבודה במפעל שבו עבד, ונותר משותק בארבעת גפיו. בראיון עיתונאי סיפר על כך רובינסון: "חמש שנים לאחר שלקיתי בפוליו, אבי שבר את צווארו בתאונה ונשאר משותק לשארית חייו [...] לא היה לנו כסף ואבי היה מובטל. מדי פעם הוא מצא עבודה בנמל בליברפול או בתעשיית הברזל [...] אמי נאלצה למלא את מקומו. היא היתה נהדרת והוא היה אדם נפלא. מאוד חכם, מצחיק, מלא חיים ואנרגיה. והוא נותר בעל הבית חרף האסון. הורַי אהבו זה את זה מאוד, היא תמכה בו והוא תמך בה ואיכשהו עברנו את כל זה. היינו משפחה גדולה וכולם עזרו לכולם".

רובינסון למד בבתי ספר עם דגש על הוראת שפות בליברפול, וב-1972 קיבל תואר ראשון בספרות אנגלית ובדרמה מהאוניברסיטה של לידס. בראיון עיתונאי סיפר: "הורַי דחפו אותי להשקיע בהשכלה שלי. כשהייתי בתיכון, חשבתי שאלמד בחוג לאנגלית באוניברסיטה. בגיל 15 התחלתי לעבוד במרקס אנד ספנסר, וחשבתי שזה מה שאעשה.

"הייתי בן 17 כשאני וכמה מחברַי העלינו מחזות בבית הספר מחוץ לשעות הלימודים. שיחקתי וגם ביימתי. המורה שלי שאל אותי מה אני מתכוון לעשות בעתיד ולא ידעתי. הוא חשב שאהיה מורה נהדר, והמליץ על קולג’ מסוים ביורקשייר. בחרתי תוכנית משולבת של לימוד אנגלית ודרמה והוכשרתי כמורה. השתלמתי בחינוך מיוחד ובאמנויות. עם הזמן, תחומי העניין שלי התרחבו. אנשים קוראים את קורות חיי וזה נראה כאילו הכל תוכנן מראש. זה היה תהליך של אלתור. ניסיתי למצוא את הדרך שלי, ולהתמקד בדברים שמושכים אותי".

רובינסון היה פרופ' לחינוך באוניברסיטאות ווריק ודורק, והופיע במשך שנים ברשימות האנשים המשפיעים ביותר בעולם על חדשנות. רשימת האוניברסיטאות, המכללות והגופים שהעניקו לו תוארי כבוד ארוכה. הוענקו לו גם פרס המצוינות של המכון לאמנויות הבמה של ליברפול, עיטור פיבודי על תרומתו לאמנות ולתרבות בארצות הברית, מדליית בנג’מין פרנקלין מטעם החברה המלכותית לאמנויות, ועוד ועוד.

ב–1998 עמד רובינסון בראש ועדה שהקימה ממשלת בריטניה והתמקדה במערכת החינוך והכלכלה הבריטית. דו”ח הוועדה היה למסמך מכונן, שהדגיש את חשיבותה של היצירתיות כעדיפות עליונה של מערכת חינוך המבקשת לכוון את תלמידיה להצלחה במאה ה-21. מספר על כך רובינסון: "הפקתי את הדו"ח כל עתידנו: יצירתיות, תרבות וחינוך, שהייתי מרוצה ממנו, אבל היו בו אילוצים שנבעו מהעובדה שפעלנו במסגרת של חקר ממשלתי. אז החלטתי לכתוב על כך, והתוצאה היא הספר לצאת מהקווים. 

רובינסון פרסם ספרים רבים על חינוך ויצירתיות, אשר תורגמו לשפות רבות והיו לרבי מכר. בעברית ראו אור:

המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים, ירושלים: כתר, 2011. 

לצאת מהקווים: סודות החשיבה היצירתית, ירושלים: כתר, 2013.

למצוא את המקום הנכון: איך תגלו במה אתם טובים ומה אתם באמת רוצים לעשות, ירושלים: כתר, 2014.

בתי ספר יצירתיים: המהפכה שצומחת מלמטה ומשנה את החינוך, ירושלים: כתר, 2016.

אתם, ילדכם ובית הספר: הדרך אל החינוך הטוב ביותר, ירושלים: כתר, 2018.

בשנת 2003 נוסף התואר סר לשמו ‏(ולכתובת המייל שלו‏), לאחר שמלכת אנגלייה אליזבת השנייה העניקה לו תואר אבירות על פועלו בתחום האמנויות.

כמה מדבריו על חינוך:

כחלק מהטיעון נגד בתי הספר, נהג רובינסון להצביע על רבים שנכשלו או סבלו במערכת החינוך, ולמרות זאת זכו לתהילת עולם: גיליאן ליני הכוריאוגרפית, מאט גריינינג (יוצר משפחת סימפסון), פול מקרטני, המתופף והמייסד של להקת פליטווד מק, המתעמל האמריקאי בארט קונר ועוד ועוד.

על הרקדנית והכוריאוגרפית גיליאן ליני סיפר: "רופא שהתבקש לאבחן ילדה עם הישגים נמוכים בבית הספר, בדק אותה ואמר לאמהּ: 'גבירתי, הילדה שלך איננה מופרעת; היא פשוט, רקדנית. שלחי אותה לבית ספר למחול'. הילדה עשתה קריירה כרקדנית, הקימה להקה משל עצמה ויצרה את הכוריאוגרפיה של מחזות הזמר קאטס ופנטום האופרה. היום היו כנראה רושמים לה תרופות ומצווים עליה להירגע".

"אנחנו צריכים לחשוב מחדש איך לנצל את הזמן של אנשים. הרבה מהדברים שבתי ספר עושים כיום היו גורמים לכל עסק לפשוט רגל. אתה יכול לדמיין חברה שבה כולם עושים משהו 40 דקות ואז עושים משהו אחר? אנחנו עושים את זה בבתי ספר, לא כי זה עוזר לילדים ללמוד, אלא כי ככה עשו את זה מאז ומעולם".

"אנחנו צריכים לעבור למודל שמבוסס יותר על עקרונות החקלאות [...] אנחנו צריכים להבין ששגשוג אנושי הוא לא תהליך מכני. זה תהליך אורגני. אי אפשר לחזות את התוצאות של הפיתוח האנושי. כל מה שאנחנו יכולים לעשות, כמו חקלאי, הוא ליצור את התנאים שבהם מתחילים לצמוח".

"העובדה היא שבני אדם הם אורגניזמים לומדים. יש לנו תיאבון עצום ללמידה. רוב הילדים לומדים לדבר לפני גיל שנתיים. הם עושים זאת לבד, אף אחד לא יכול ללמד אותם לדבר. הם עושים זאת באותה קלות שבה הם לומדים לנשום. חינוך, לעומת זאת, הוא מסגרת רשמית שבה אנו מארגנים את תהליך הלמידה של מיומנויות שילדים לא יכולים ללמוד בכוחות עצמם, או שאנחנו רוצים שילמדו. הבעיה היא שכאשר הם נכנסים למוסדות החינוך הרשמיים, התיאבון שלהם ללמידה מתחיל לדעוך. עד שהם בני 8 או 9, הם לעתים קרובות מאבדים עניין בתהליך כולו. זה הישג יוצא דופן לקחת אנשים שרוצים ללמוד בגיל 4 ולגרום להם לאבד עניין תוך חמש שנים. זה לא שהם לא רוצים ללמוד, הם פשוט לא רוצים ללמוד ככה".

על המחאה החברתית ב-2011 אמר בראיון עיתונאי: "זה דור שגדל על הבטחות שלא מומשו. אמרו להם ללמוד וללכת לאוניברסיטה, להוציא תואר כדי שיוכלו להשיג עבודה שתפתח בפני הכישורים שלהם הזדמנויות בלתי מוגבלות. אבל הסיטואציה בשטח מדכאת. אותם צעירים שמסיימים את המסלול הזה נתקלים במציאות שבה בפועל - הוא לא שווה הרבה. למעשה, אפשר לומר שאנחנו כבר לא מכינים את הצעירים שלנו לחיים בחוץ. חלק עצום מחוסר ההכנה הזה הוא תוצר של מוסדות השכלה ארכאיים, שעושים שימוש במודל תעשייתי מהמאה ה־19 ועונים על צרכים שכבר לא רלבנטיים היום".

רובינסון נפטר מסרטן בלוס אנג'לס ב-21 באוגוסט 2020.