זויה צ'רקסקי-נאדי (נולדה ב-1976) היא ציירת, פסלת ומאיירת ספרי ילדים ישראלית.
כמה עובדות ש(אולי) לא ידעתם על זויה צ'רקסקי-נאדי:
זויה צ'רקסקי-נאדי (המוכרת בשם זויה וכך תיקרא להלן) נולדה בשנת 1976 בקייב שבברית המועצות (אוקראינה). למדה שם בבית הספר המרכזי לאמנות עד גיל 10.
בשנת 1991 עלתה לישראל עם משפחתה והחלה ללמוד במגמת האמנות של תיכון תלמה ילין.
זויה בחרה שלא להתגייס לצה"ל. כפי שהסבירה מאוחר יותר בראיון עיתונאי: "לא יכולתי לראות את עצמי כחיילת בצבא. מעולם לא הלכתי בנעליים ללא עקבים אז זה לא הסתדר עם המדים, גם הייתי פנקיסטית והייתה לי שרשרת ארוכה מן האף עד האוזן. הלכתי לקב"ן במקום לבלות את שירותי הצבאי בכלא".
בשנת 1997, לאחר פגישה עם ראש המדרשה לאמנות בבית ברל, יאיר גרבוז, התקבלה זויה לשנה שלישית של הלימודים, יחד עם חברתה האמנית רותי נמט. השתיים יצרו והציגו כצמד בשם רותי וזויה. "למדנו יחד והיינו חברות", מספרת צ'רקסקי, "רותי גם ציירה ריאליסטי. עבדנו מ-1997 בערך עד 2002. אני עושה שיתופי פעולה כל החיים ועם רותי באותה תקופה זה היה כיף ועבד טוב".
בשנת 2001 הציגה צ'רקסקי את תערוכת-היחיד היפהפה האדיש בגלריה רוזנפלד, שבה היא מיוצגת עד היום. מאז השתתפה באינספור תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות והתפרסמה במסריה הבוטים ובשפה הישירה שלה. בתערוכה קולקציית יודאיקה (2003) היא שילבה דימויים אנטישמיים, כדי לחקור את הדימוי של יהודים בעיני עצמם, והואשמה באנטישמיות; בתערוכה נשף הקורבנות (2004) היא ביקרה את דורסנותם של משרדי הממשלה, ובתערוכה ציור פעולה (2006) לעגה לצרכני אמנות דשנים וחסרי מודעות עצמית.
בשנים 2005–2009 התגוררה זויה בברלין, והיתה תלמידתו ובת טיפוחיו של האמן הרוסי אבדיי טר־אוגיניאן, מהדמויות הבולטות והשנויות במחלוקת בסצינת האמנות העכשווית ברוסיה.
עם שובה לישראל, הקימה בשנת 2010 עם האמניות נטליה זורבובה, אנה לוקשבסקי, אסיה לוקין ואולגה קונדינה את קבוצת הברביזון החדש. אמניות הקבוצה, כולן ילידות ברית המועצות לשעבר שעלו לישראל בשנות התשעים של המאה העשרים, בעלות שפה ציורית ריאליסטית ועמדה חברתית מגובשת, הודיעו על כוונתן המשותפת: "ממש כמו הציירים מאסכולת ברביזון, יצאנו מחללי הסטודיו שלנו אל תוך הג'ונגל העירוני. בעבודות שלנו אנחנו שבות למציאות, אשר במשך שנים לא קיבלה תשומת לב באמנות העכשווית וקוראת עכשיו לפרשנות חדשה".
את בן זוגה, סאני נאדי, יליד ניגריה, פגשה כאשר שימש לה מודל לאחר שראתה אותו באזור התחנה המרכזית בתל אביב. "בשנת 2010 ציירתי בעיקר פורטרטים וחיפשתי כל הזמן אנשים לצייר", סיפרה בראיון עיתונאי. "הייתי מציעה לאנשים מהרחוב לבוא ולדגמן לי. הבעיה עם דוגמנים לא מקצועיים היא שהם מתעייפים מאוד מהר ותמיד יוצאים בתמונה עם פנים מדוכאות בסוף. כדי לשמור אותם חיוניים יותר, הייתי מדברת איתם תוך כדי ציור, ובזמן שדיברתי עם סאני הבנתי שהוא ממש סבבה. לקחנו את זה לשלב הבא בצורה די הדדית. אולי יזמתי קצת יותר התחלה, אבל זה הגיע משנינו".
בשנת 2018 הציגה תערוכת יחיד מהדהדת במוזיאון ישראל לאמנות. את הרישום של אנשים בתור ללחם - אחת העבודות שהציגה בתערוכה - יצרה זויה כשהיתה בת 7. התערוכה כללה ציורי שמן גדולים ועשרות איורים, רובם עוסקים בחיים בברית המועצות לפני התפרקותה ועל רקע קריסתה וכן בחיי מהגרות ומהגרים בישראל.
ספר הילדים שאיירה, מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו? זכה בעיטור הפנקס ליצירה מצטיינת ובשבחי הביקורת. איירה גם את הספרים טלי מתחת לשולחן, אדון שמחה וששון, שירים לילדות נבונות ועוד ועוד שתוכלו למצוא כאן לצד פוסטרים ועבודות אמנות.
זויה זכתה במהלך השנים בפרסים רבים, בהם פרס לפסל צעיר ע"ש שטיינמן, פרס האמן הצעיר של משרד המדע התרבות והספורט, מלגת אינגבורג בכמן מיסודו של אנסלם קיפר מטעם קרן וולף, פרס האמן הנבחר של הקרן למצוינות בתרבות (IcExcellence) ופרס עידוד היצירה של משרד התרבות והספורט.
