נוורמור (1) מבחני הפלאות של מוריגן קרואו

ג'סיקה טאונסנד

שם מקור: Nevermoor (1) The Trials of Morrigan Crow

תיאור

בעולם שבו חיה מוריגן, בתו של הנגיד קרואו, ישנם ילדים מקוללים, שידוע כי חייהם יסתיימו בגיל 11. מוריגן היא אחת מהם. אבל ביום הגורלי, בחצות בדיוק, מופיע בביתה אדם יוצא דופן ומבריח אותה מהצל הרודף אחריה.

 

יחד הם מגיעים לעיר הסודית נֵוֶורמוּר, ומוריגן מגלה שהיא מועמדת לחברות באגודה מופלאה - אגודה שתעניק לה שפע של קסם, חברים שתמיד יעמדו לצידה והגנה מפני גורלה. כדי להתקבל לאגודה עליה לעבור את ארבעת מבחני הפּלאוּת ולהוכיח שיש לה כישרון יוצא דופן.

נוורמור - מבחני הפְּלאות של מוריגן קרואו, הרואה אור בסדרת מרגנית האהובה, הוא ספר ראשון בסדרה מצליחה בעולם, המבטיחה להיות "שילוב מנצח בין הארי פוטר ואליס בארץ הפלאות". הוא שופע קסמים, הפתעות ואינספור המצאות של הסופרת ג'סיקה טאונסנד - בית מלון עם רוח חיים המגמיש את עצמו לצורכי האורחים, מנהלת משק בית שהיא חתולת ענק נרגנת, גמד-ערפד האחראי על מסיבות, מתקן מטריות שמסיע אותך ממקום למקום, ועוד ועוד. 

מתוך הספר
העיתונאים הגיעו לפני ארון המתים. הם התקבצו מול השער במהלך הלילה, ועד שהשחר עלה כבר התאסף שם קהל של ממש. עד השעה תשע בבוקר הם היו להמון אדם. 
השעה כבר היתה כמעט צוהריים כאשר קוֹרְבוּס קְרוֹאוּ עשה את הדרך הארוכה מדלת ביתו אל מעקה הברזל הגבוה שחסם את דרכם.
"הנגיד קרואו, האם זה ישפיע על התוכניות שלך להתמודד לכהונה נוספת?"
"הנגיד, מתי ייערך טקס הקבורה?"
"האם הנשיא שלח את תנחומיו?"
"האם אתה מרגיש הקלה הבוקר, הנגיד?"
"בבקשה מכם," קטע אותם קוֹרְבוּס והרים יד בכפפת עור להשתיק אותם. "בבקשה, אני מעוניין להקריא הצהרה בשם משפחתי."
הוא שלף פיסת נייר מכיס בחליפתו השחורה האלגנטית.
"אנו מבקשים להודות לכם, אזרחי הרפובליקה המפוארת שלנו, על התמיכה שלכם באחת־עשרה השנים האחרונות," הוא הקריא בקול צלול וסמכותי, שליטש במהלך שנים של קריאות לסדר בבית הנבחרים. "עברו על משפחתנו זמנים לא קלים, ואין ספק שהקשיים יימשכו בזמן הקרוב."
הוא השתתק לרגע לכחכח בגרונו, נושא את מבטו אל ההמון הדומם. ים של עדשות מצלמה ועיניים סקרניות התנוצץ מולו במתקפה בלתי פוסקת של הבזקי אור ותקתוקים.
"אובדן ילד הוא דבר קשה מנשוא," הוא המשיך בדבריו, חוזר לקרוא מהכרטיסיות שלפניו. "לא רק עבור המשפחה שלנו, אלא עבור אנשי העיר גָ'קֶלְפַקְס, שאנו יודעים שמתאבלים איתנו." לפחות חמישים זוגות גבות התרוממו בבת אחת, וכמה שיעולים נבוכים הפרו את הדממה הרגעית. "אבל בבוקר זה, בעודנו מקדמים בברכה את תחילת העידן התשיעי של רפובליקת וינְטֶרְסי, דעו כי הגרוע ביותר מאחורינו."
קרקור רם ופתאומי נשמע מעל ההמון. כתפיים השתוחחו ופנים התכווצו, אבל איש לא נשא את מבטו מעלה. הציפורים חגו בשמיים כל הבוקר.
"העידן השמיני לקח ממני את אשתי הראשונה האהובה, וכעת הוא לקח את בתי היחידה."