ספרו של ג'ק קורנפילד, מחבר הלב הנבון - המדריך הבהיר ביותר שפורסם במערב לעקרונות הפסיכולוגיה הבודהיסטית ולכוחה לחולל שינוי.
קורנפילד, שהוכשר כפסיכולוג במערב וכנזיר בתאילנד, בבורמה ובהודו, חווה בתהליך החלמה אישי את האופן שבו התורה הבודהיסטית יכולה לשנות את חייו של אדם. בספרו החדש הוא משלב תובנות וסיפורי מקרה של מטופלים, פרי של יותר מארבעים שנות הוראת מיינדפולנס. במבט חומל ומחויך הוא מציע לא לדחות את האושר לעתיד, לשחרר את הרוח ולפתוח את הלב באומץ לכל המתרחש ברגע הזה.
בדרך הלב הוא פורש לפנינו את העקרונות האוניברסליים של התרגול הרוחני, ואת דרכו המיוחדת למימושה מחדש יום יום. התרגול הרוחני של קורנפילד עוסק בהרחבת החיים הרוחניים בעבודה רגשית, בהתפתחות הלב וחיי גוף מלאים. בשונה ממדריכים רוחניים אחרים, שם קורנפילד את הדגש על הדיאלוג בין החיים הרוחניים והיחס לגופני. הוא גילה שאזורים חדשים של פחד וכאב מרחיקים אותנו מהעצמי האמיתי שלנו בדיוק כמו שמתגלים תחומים חדשים של פחד וכאב כשפותחים את הדרך להכרה וללב.
המחצית הראשונה של הספר מציגה את הבסיס לחיי רוח משולבים: דרכים לתרגול, סכנות שכיחות וטכניקות להתמודדות עם קשיים וכאבים. המחצית השנייה מדברת באופן ישיר על שילוב התרגול הזה בחיים המודרניים, תוך עיסוק בנושאים כתלות הדדית וחמלה, מידור, פסיכותרפיה ומדיטציה, והתועלת והקשיים שבהם נתקלים מורים רוחניים.
כאשר אנו נעשים נוכחים בהווה, אנחנו מרגישים מחדש את החיים סביבנו, אבל אנחנו גם נפגשים עם כל מה שבכוונה נמנענו ממנו. עלינו להיות אמיצים כדי להתמודד עם כל מה שקיים - כאבנו, תשוקותינו, צערנו, אובדננו, תקוותינו החשאיות, אהבתנו - כל מה שנוגע עמוקות ללבנו. כאשר אנחנו מפסיקים את המלחמה, מוצא כל אחד מאיתנו משהו שממנו ברח - בדידות, תחושת חוסר ערך, שעמום, בושה, תאוות שלא נתגשמו. עלינו להתמודד גם עם החלקים האלה של עצמנו.
אפשר ששמעתם על חוויות חוץ-גופיות, שיש בהן שפע של אורות וחזיונות. מסלול רוחני אמיתי דורש משהו מאתגר מזה, משהו שאפשר לקרוא לו חוויה פנים-גופנית. עלינו להתחבר אל גופנו, אל רגשותינו, אל חיינו ברגע זה, אם בכוונתנו להתעורר.
כדי להמשיך לחיות בהווה יש צורך במחויבות קבועה ומתמשכת.
כשאנו בוחרים במסלול רוחני, אנחנו נדרשים להפסיק את המלחמה לא פעם אחת, אלא פעמים רבות. שוב ושוב אנחנו מרגישים את המשיכה המוכרת של מחשבות ותגובות המרחיקות אותנו מרגע ההווה. כשאנחנו נעצרים ומקשיבים, אנחנו מסוגלים להרגיש איך כל דבר שאנו פוחדים מפניו או משתוקקים אליו (שכן אלה בעצם שני צדדים של אותו חוסר סיפוק) דוחף אותנו אל מחוץ ללבנו למציאות מזויפת של "איך היינו רוצים שהחיים יהיו".
להפסיק את המלחמה ולהיות בהווה משמע לגלות את גדלות לבנו, המסוגלת לכלול את אושרם של כל הברואים כבלתי נפרד מאושרנו אנו. כאשר אנחנו מאפשרים לעצמנו להרגיש את הפחד, את אי- שביעות הרצון, את הקשיים שתמיד נמנענו מהם - מתרכך לבנו.
ההתמודדות עם כל הקשיים שמפניהם ברחנו תמיד היא מעשה המצריך אומץ, אבל היא גם מעשה שדורש חמלה
