בית הספר לטוב ולרע 2 עולם ללא נסיכים

סומן צ'יינני

שם מקור: The School for Good and Evil: A World Without Princes)

  • תרגום: רחל אהרוני
  • איור: יקופו ברונו
תיאור

משאלה -ברכה או קללה? היזהרו במשאלותיכם! סופי ואגתה חזרו מבית הספר לטוב ולרע לביתן שבכפר גבלדון, אך האם זהו סוף הסיפור? אִיום מרחף על הסוף האגדי שלו ציפו. בתקווה לגבור עליו ולהגיע אל הסוף הטוב הן שבות לבית הספר אך מגלות כי הכול בו השתנה. מכשפות ונסיכות, נבלים ונסיכים, אינם אויבים עוד. הפעם המחנות היריבים הם בנים ובנות.

 

בראש בית הספר לבנות עומדת המנהלת המניפולטיבית סאדר, הנחושה בדעתה שבנות צריכות לכתוב את הסוף הטוב של הסיפור שלהן ללא קשר לבנים. אגתה וסופי מנסות לתפוס את העט המסַפר שיאפשר להן לכתוב את הסוף הטוב, אך הבנים עומדים בדרכן.

 

הספר השני בטרילוגיה של סומן צ'יינני (ויש המשך גם אחרי הטרילוגיה) סוחף למסע פנטסטי בעולם חדש ומסחרר, שהדרך היחידה לצאת ממנו היא לעבור דרך אגדה. סיפור מפתיע בשלל תהפוכות עלילתיות, רומנטי ומלא הומור, עשיר בדמויות ססגוניות ומסקרנות ששובות את לב הקורא מן השורה הראשונה. הספר משובץ באיוריו של המאייר האיטלקי רב המוניטין יַקוֹפּוֹ בְּרוּנוֹ.

מתוך הספר
אחרי שהחברה הכי טובה שלך מנסה להרוג אותך, נותרת בך הרגשה של אי נוחות.
אבל אגתה הביטה החוצה, ראתה את הפסלים המוזהבים שלה ושל סופי מתנשאים בכיכר המוצפת אור שמש, והבליעה את תחושת האי נוחות.
"אני לא מבינה למה זה צריך להיות מחזמר," אמרה והתעטשה כתגובה לריח פרחי הציפורן שעל שמלתה הוורודה.
"שלא תזיעו בתלבושות שלכם!" נבחה סופי על נער שהתפתל בתוך מסיכת ראש מגבס של כלב אכזרי, והנערה הקשורה אליו בחבל מעדה בתוך ראש הכלב המתרפק שלה. שני נערים המסומנים בשמות צַ'אדִיק ורָוַואן, ניסו להתחלף בתלבושות. "וגם לא מחליפים בית ספר!" צעקה.
"אבל אני רוצה להיות לָעַדי!" רטן רוואן וניסה להסיר מעליו את הכותונת השחורה המזוהמת שלו.
"השערות האלה מגרדות," יִללה מי שגילמה את בִּיאַטְרִיקְס ותלשה את הפאה הבלונדינית מראשה.
"אִמַ'שְלִי לא תכיר אותי," יִבב נער שעל פניו מסכת הכסף הנוצצת של מנהל בית הספר.
"ולא ליילל בגלל התפקידים שקיבלתם!" שאגה סופי והדביקה את השם דוֹט על גבה של בת הנפּח לפני שדחפה לידה שני שלגוני שוקולד. "את צריכה להשמין עד השבוע הבא, לעלות לפחות עשרה קילו במשקל."
"אמרת שזה יהיה משהו צנוע," אמרה אגתה ונעצה מבט בנער שהתנודד על סולם וצייר על אוהל התיאטרון הענקי שתי עיניים ירוקות, מוּכּרות לה היטב. "אמרת שזה יהיה משהו מכובד לציון יום השנה."