אולי אני קצת משוחדת, כי בתור חובבת חתולים ידועה אני נוטה לאהוב את רוב הספרים שקשורים בחתולים. עוד לפני שהתחלתי לקרוא את ספרה של אורסולה מוריי ויליאמס מ-1942, ידעתי שאוהב אותו – וגּוֹבּוֹלינוֹ היקר, האהוב, הטוב, התעלה על כל הציפיות שלי, מעל ומעבר. האופטימיות והנדיבות שלו הן אינסופיות, וההרפתקאות שלו השאירו אותי עם תחושת חמימות וחיוך שלא עוזב. אי אפשר שלא להתאהב בגובולינו.