ממואר יוצא דופן של מרינה אברמוביץ' - אמנית מיצג נועזת, רדיקלית, נערצת ושנויה במחלוקת, המכנה את עצמה "הסבתא של אמנות המיצג".
על חינוך למוסר עבודה גבוה שקיבלה בבית הוריה, פרטיזנים קומוניסטים, ביוגוסלביה שלאחר מלחמת העולם השנייה; על חיים תחת שליטתה המתעללת של אמה, שבביתה גרה גם לאחר שהתחילה לבנות קריירה אמנותית בינלאומית, ונדרשה לא לחזור הביתה לאחר השעה 22:00; על סקרנותה שאינה יודעת שובע ורצונה להתחבר לאנשים; על סיפור האהבה ושיתוף הפעולה האמנותי הארוך עם אמן המיצג אולאי (Ulay); ועל סיום מערכת היחסים איתו, לאחר כמה שנים רוויות מתח, במסע רוחני שהגיע לסופו הדרמטי לאורך החומה הסינית.
ממואר של אמנית שדחפה את גופה מעבר לגבולות הפחד, הכאב, התשישות והסכנה, בחיפוש בלתי מתפשר אחר טרנספורמציה רגשית ורוחנית.
I was walking into the forest with my grandmother one morning. It was so beautiful and peaceful. I was only four years old, a tiny little one. And I saw something very strange - a straight line across the road. I was so curious that I went over to it; I just wanted to touch it. Then my grandmother screamed, so loud. I remember it so strongly. It was a huge snake.
That was the first moment in my life that I really felt fear - but I had no idea what I should be afraid of. Actually, it was my grandmother’s voice that frightened me. And then the snake slithered away, fast.
It is incredible how fear is built into you, by your parents and others surrounding you. You’re so innocent in the beginning; you don’t know [...]
[...] I had experienced absolute freedom - I had felt that my body was without boundaries, limitless; that pain didn’t matter, that nothing mattered at all - and it intoxicated me.
