ספרו של הכותב וזוכה פרסי אקו"ם, איש הטלוויזיה והרדיו, יואב גינאי, ובו מבחר טורים מחורזים שפרסם בעיתונות, שירים שחיבר על עניינים חברתיים, על המאבק הלהטב"י ובתחומי תרבות שונים, וכן טקסטים לשירים פרי עטו שהולחנו לאמנים שונים.
כותב על הספר המשורר רוני סומק:
ליואב גינאי, בספר הזה, יש מחזיק מפתחות ייחודי מאוד. הוא מלביש עליו מפתחות כספת, מפתחות נוף, מפתחות שמחה ואפילו מפתחות פרטיים מאוד. הוא נותן למפתחות לרשרש אחד בשני ולהזכיר לעצמו שבינתיים אי אפשר להפריד בין האחד לשני.
בספר הזה יש מילים שאפשר לתלות על המקרר, מילים שאפשר באלף-בית שלהן לחזר, יש מילים שיורידו את הדגלים לחצי התורן ויש מילים שיזכירו לנו שיש פרחים מטפוריים שעדיין אסור לקטוף. אבל אם צריך למצוא קופסה שחורה, הרי שלדעתי היא מסתתרת בשורות הבאות:
כְּמוֹ נְשִׁיקָה מִבַּעַד לְצָעִיף
זֶה מְעַנֵּג לְרֶגַע אֲבָל לֹא פּוֹגֵעַ
כְּמוֹ עֲפִיפוֹן צוֹנֵחַ לָרְצִיף
אֶל מוּל מַטַּס שְׁחָפִים מַרְהִיב וּמְשַׁגַּעַ
כְּמוֹ קִנְאָה כְּבוּיָה לֹא מַכְאִיבָה
אוֹ מַצְלֵמָה בְּיָד לֹא יַצִיבָה
זֹאת רַק גִּרְסת כִּסוּי לָאַהֲבָה
יואב גינאי הוא כותב, איש טלוויזיה ("לגעת ברוח") ורדיו ("מה יהיה"), חוקר תרבות וזוכה שלושה פרסי אקו"ם. בין מאות שיריו המולחנים: "דיווה", "אין מוצא", "כל נדרי", "נדליק ביחד נר", "חשבתי שיהיה רומנטי" ו"שלג בשרב".