חיכינו, חיכינו, והנה הוא בא - ספרה הרביעי של יעל נאמן, מחברת היינו העתיד, כתובת אש והיה היתה המצוינים כל כך, כלת פרס היצירה ופרס עגנון.
בהיה לך טוב או היה לך רע? חוזרת נאמן לעסוק בחיי הקיבוץ, מנקודת מבט חדשה: שם הספר הוא שאלה שקיבוצניקים, שגדלו במסגרות החינוך המשותף, שואלים כשהם נפגשים לראשונה זה עם זה. הספר עוסק בתשובתו יוצאת הדופן בחריפותה של נחשון גולץ, אשר העז לשתף בה בראיון בהארץ בשנת 2000, ובו הצהיר על כוונתו לתבוע את רשם האגודות השיתופיות בתביעת נזיקין אזרחית על נזקי החינוך המשותף.
התשובה נחרתה בזיכרונה של נאמן. היא מתעמקת בכתבה ומתחקה אחרי המרואיין בה, כדי ללמוד על קורותיו ולפענח את סיפורו. "בקולה הייחודי והמובחן, המשלב חקירה היסטורית ופרוזה ממוארית, היא שוזרת את סיפורו בסיפורה", כותבת עורכת הספר, דנה אולמרט. "עינה האחת ממוקדת בו והשנייה בהשתקפויות, בהצטלבויות ובנקודות העיוורון השונות והמשותפות להם".
"אני חושבת שיעל נאמן, בזה גדולתה, מצליחה ללכוד ביצירתה מהות של המצב האנושי", כתבה על הספר ארנה קזין.
שואלים: לך היה טוב או היה רע בילדות בקיבוץ?
אומרים: כל אלה שאומרים שהיה רע, שיזכרו, גם במשפחות העירוניות, הנורמליות והנורמטיביות כביכול, יכול להיות רע.
אומרים: לתשעים אחוז מהילדים היה טוב. הבעיה היא שהמתוסבכים והאמנים הם עשרה אחוז מהאוכלוסייה, והם אלה שמתבטאים.
לא משנה באיזה אחוז היית, אף פעם אי־אפשר היה להכחיש שהיו כאלה שהיה להם רע.
גלוי לעיני כול, סבלם של האחרים הגיע אלינו כהד קרוב. את מי שבכה אפשר היה לשמוע בחדר בית הילדים וגם בחדרים הסמוכים. תופעת לוואי שאולי לא הובאה בחשבון בלינה המשותפת — חדירת הסבל של הילדים מאחד לשני.
נחשון גולץ לא היה בתשעים אחוז. ולא בעשרה. הוא קִיים שבר עשרוני של אחוז שהוא חי בו בבדידות מוחלטת. הוא עשה מעשה שאף אחד לא עשה, לא לפניו ולא אחריו. הוא התראיין לעיתון "הארץ" והצהיר על כוונתו לתבוע את רשם האגודות השיתופיות בתביעת נזיקין אזרחית על נזקי החינוך המשותף.
