על קשישה שאיבדה את זיכרונה, על גבר המסוכסך עם איבריו, על ילדים צוהלים ועצובים ועוד סיפורים קצרצרים ביצירה ספרותית ייחודית מאת הפסיכואנליטיקאי והסופר הצרפתי ז'אן-ברטראן פונטאליס (2013-1924), תלמידם של סארטר ושל לאקאן, ממחברי הספר המונומנטלי אוצר המילים של הפסיכואנליזה.
חלונות בנוי מקטעים קצרים ואסוציאטיביים, שדרכם חוקר פונטאליס חוויות ורגעים שונים מתוך חייו בהתבוננות פסיכואנליטית. הוא יוצר מעין "לקסיקון פרטי" של מחשבות, תחושות ורסיסי סיפורים, שהופכים כל "חלון" למבט אל ההתנסויות המורכבות של הקיום האנושי, ומזמין אותנו ליצור לקסיקון אישי שלנו מתוך המופעים המורכבים של השפה, החלום והחשיבה.
"דווקא בלימבו, בתחום הביניים, בשפה ולא במושג, מצא פונטאליס את מקומו – המקום שבו הוא יכול לחלום, לכתוב ולשמוע את כל מי שעדיין לא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה", כתב דניאל אפשטיין בביקורת על הספר בהארץ.
מה ששומר עלינו מפני אחיזתו, שליטתו ועריצותו של המושג, הוא השפה... לשפה נשימה משלה, היא ניידת; ובין שהיא עשירה או דלה, ביכולתה לומר הכל; השפה היא המפגש עם הבלתי-צפוי, היא מביאה את המושג במבוכה, צוחקת לו. האומנם ניתן להסתדר בלי הנשק והמטען שמספקים לנו המושגים? לנסות לחמוק מהם לפחות, לא להיכנע למרותם, כדי להיפתח אל מה שלא ניתן להעלות על הדעת. אך ודאי יימצא איזה יצרן של מושגים שכבר ידאג להמשיג לנו את מה שלא ניתן להעלות על הדעת!
