אנחנו מתאר עולם עשוי זכוכית שבו האנשים הם מספרים והחלומות אסורים. בגן עדן מלאכותי זה, שהטוטליטריות שלו היא פועל יוצא של שקיפותו, החופש הוא היפוכו של האושר. במרכז הרומן - ספקנותו של הנתין הנאמן במשטר הטוטליטרי ומאבקו של היחיד בכוחות אנונימיים.
אנחנו הוא דיסטופיה עתידנית שכתב יבגני זמיאטין בשנת 1922 והשפיעה, בין היתר, על ג'ורג' אורוול בכתיבת הספר 1984. זהו הספר הראשון שהוחרם בידי המשטר הקומוניסטי, לכן הבריח המחבר עותק שלו למערב והוא פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1924. פרסומו הראשון בברית המועצות התאפשר רק בשנת 1988, בתקופת הגלסנוסט, לצד 1984 של אורוול. שנה לאחר מכן, התפרסם הספר בגרסה משולבת עם עולם חדש מופלא.
הרומן תורגם לעברית בשנת 1999, וגם עכשיו, בהדפסה מחודשת, קרוב למאה שנה אחרי שראה אור במקור, הרומן נקרא כיצירה מבריקה, המשלבת מדע בדיוני, סאטירה פוליטית וכתיבה ניסיונית.
אני רק מעתיק, מילה במילה, את מה שנכתב היום בעיתון הממלכתי:
"בעוד מאה ועשרים יום תושלם בניית האינטגרל. קרבה השעה ההיסטורית הגדולה שבה יזנק האינטגרל הראשון אל תוך חלל היקום. לפני אלף שנה אבות אבותיכם הגיבורים, שליטי מדינת האחדות, הכניעו את כדור-הארץ. לכם צפוי מעשה גבורה נעלה יותר: למצוא את המשוואה האינטגרלית האינסופית של היקום כולו בעזרת אינטגרל הזכוכית החשמלי, יורק האש. אתם עומדים לאסור בכבלי התבונה הגואלת את היצורים הלא נודעים, תושבי כוכבי-לכת אחרים, שאולי עוד נמצאים, מי יודע, במצבה הפראי של החירות. אם הם לא יבינו שאנחנו נושאים אליהם את בשורת האושר המתמטי המושלם, מחובתנו להכריח אותם להיות מאושרים. אבל לפני הנשק, ננסה תחילה את המילה.
בשם המיטיב אנחנו מודיעים לכל המספרים של מדינת האחדות:
"כל מי שחש עצמו מסוגל, חייב לחבר נאומים, פואמות, מנשרים, אודות או חיבורים אחרים על היופי והגדולה של מדינת האחדות.
זה יהיה המטען הראשון שיישא איתו האינטגרל.
תחי מדינת האחדות, הידד למספרים, יחי המיטיב!"
